תולעת יעקב נג

לישראל נתן בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצנעה שנא' ביני ובין בני ישראל. ודע כי מטעם זה לא נזכר בו שעיר חטאת כמו בשאר י"ט כי אינו צריך כי כנסת ישראל נתנה בת זוג לשבת ושלום בכל אין שטן ואין פגע רע והואיל והעת עת דודים ושעת רצון אנו מבקשים לפניו עלינו ואומרים רנה נא במנוחתנו וכו' ואומר רצה ומודים ושים שלום והכל שבע ברכות כנגד ימות עולם ואח"כ אומר שליח ציבור

, אתה הראת לדעת כשמוציא ס"ת. והטעם כי פסוק זה נאמר על קבלת התורה והתורה נתנה בשבת. והנה יש בו ה' פסוקים כנגד ז' קולות שנתנה בהם התורה וז' שעולין לקרוא וז' ימי בראשית והשמיני כנגד המפטיר והנה הם תורה נביאים וכתובים כי הכל ביחוד שלם בשבת והנה התחיל בשל תורה ואח"כ כתובים ואח"כ נביאים להורות איך הכלה שמורה בכל וערוכה כמ"ש ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש וגו' וסוד הפסוק כי בקבלת התורה הראו ישראל וידעו כי ה' הוא האלהים אלו הב' שמות איך הם אחדות אחד ולא יתפרדו והם סוד תורה שבכתב ותורה שבע"פ שקבלו ועל ידם מתיחדים ב' השמות האלה כשנזהרים בהם כראוי וכן ראו בעמדם על והר סיני והשיגו באמתות כי כן נאמר פנים בפנים דבר ה' וגו' ומשם ידעו כי אין עוד מלבדו ויש בו י' תיבות כנגד י' דברות וי' מאמרות שהם נכללים בב' שמות שבו ומוציאין ס"פ והנה הוא בדוגמא עליונה ולפיכך קדושתו חמורה והנה לא ננקד ואין בו שום טעם ולא מסורת גם כי הכל נמסר למשה בסיני וכמ"ש רז"ל בפ"ק דמגלה מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש וגו' והטעם כי כשהכלה נכללת עם דודה סוד תורה שבכתב כל הטעמים והמסורת ההם נרשמים בה ומתעברת בהם מסוד ת"ש כאשה המתעברת מן הזכר ולהודיע שתורה שבע"פ מתברכת מסוד תורה שבכתב והוא מאציל בה כל אותם טעמים ומסורת שהם דוגמת דברים עליונים והיא מתקדשת בהם לפיכך נהגו להראות הכתב שהן האותיות לבדן בקדושתן לכל העם וסמך לזה מה שכתוב ארור אשר לא יקים את דברי התורה וגו' כדי שישיבו אל לבם סוד אמונתן של ישראל

וקורין ו' כנגד ז' ימי בראשית וז' קולות שנתנה בהם התורה וכהן קורא ראשון כי הוא הראש ואחריו לוי ואחריו ישראל כי כן הסדר והששי הוא בדוגמת הצדיק וצריך שיהיה הגון ועליו נאמר מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק בס"ת ירוץ הדברים הצדיק הז' ונשגב מיראת מלאך המות שיאריך ימים ולא ינזק לעולם המשלים הפרשה נוטל שכר כנגד כל העולים כי הוא בדוגמת הכלה המשלמת המנין ונוטלת שכר כנגד כל מה שעליה כי כל הנחלים הולכים אל הים

גרסינן בסוטה פ' ואלו נאמרין כיון דפתח ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה שנאמר ובפתחו עמדו כל העם וגו' והטעם כי כן מצינו בנתינתה שלא היה כי אם דבור אחד והמדבר אחד שנאמר וידבר אלהים וגו' הוא למעלה וכלם למטה שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר ואם יש זולת קול אחד בקריאת ס"ת הרי הוא גרעון בסוד האמונה ובכבוד התורה והקורא בתורה יכוין לבו למה שאומר וידע כי הוא סרסור בין ישראל לאביהם שבשמים וצריך לסדר הפרשה תחלה כי כן מצינו בדבור ההוא עד שלא השמיע דבריו אל העם כתיב או ראה ויספרה וגו' ואחר ויאמר לאדם. הקורא בתורה אסור לו לפסוק אם לא במקום שפסק משה כל פרשה ופרשה ולא יפסיק בפרשה הבאה בשבת זה כי הקב"ה מנה כל פרשה ופרשה ואמר אתה בשבת פלוני ואתה בשבת פלוני ומנה ליופויאל ולחמשים ושלשה מרכבות קדושות שתחת ידו בשמוש התורה מרכבה פלוני על שבת פלוני וכל אחת משמשת לתורה באותו שבת ואסור לערב אלה עם אלה ולהכניס מרכבה במרכבה אפילו בתיבה אחת או באות אחת אלא כל אחת ואחת כמו שפסק הקב"ה וכמו שמנה אותם באותם פרשיות כל אחד על משמרתו וכשמשלימין ישראל הפרשה למטה אותם הדברים עולין למעלה ונוטלת אותם המרכבה ההוא הממונה עליהם ומעלה אותם לפני הקב"ה והדברים ההם עומדים לפניו ומתעטרים בכסא הכבוד והכלה עולה בהם להתחבר למעלה והכל נעשה כלל אחד לפיכך אשרי המשלים פרשיותיו כראוי כמו שפסקו למעלה

ואח"כ מפטירין בנביא מעין הפרשה כי כן הכלה מעין תורה שבכתב והכל כלול בה וחולקין כבוד למלכות ומחזירין ספר תורה ובחזרתו נהגו לומר מזמור לדוד הבו לה' בני אלים לפי שיש בו שבעה קולות כנגד שבעה קולות שנתנה בהם התורה ולפיכך נהגו לאומרו בשבת שאז מתיחדים השבעה הויות סוד שבעה קולות ויש בו י"ח אזכרות שבהם שט הקב"ה בי"ח רבוא עולמות דכתיב רכב אלהים רבותים אלפי שנאן וגו' וסוד אלו העולמות יתבארו למשכיל אשר זכה להם ועוד מוסיפין שאו שערים ראשיכם שאמר שלמה כשהכניס הארון לבית קדש הקדשים בדוגמא עליונה כי בשבת זמן הכנסת התורה העליונה בסוד הארון בית גנזיו של הקב"ה ואו החיות העליונות הנקראות בשם ה' עונים ואומרים שאו שערים ראשיכם ויבא מלך הכבוד בהיכלו ולפיכך אומרים אותו כשמכניסין ספר תורה להיכלו ועוד מורים לנו התבלעות הקדש והסתלקות הכבוד ועלויו מעילוי לעילוי אל מקומו שנאצל משם בעולם שכלו שבת והדברים עתיקים

תפלת מוסף כנגד העמוד שעליו העולם עומד סוד זכור ושמר זכור ושמור נגד שתי שבתות שמתיחדים בתפלת מוסף שיש בו תוספת רוח הקודש ומחזיר שליח צבור התפלה ואומרים