תולעת יעקב מו

ושבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו ימי חייו אשר נתן לו האלהים תחת השמש אמר ושבחתי אני את השמחה זו היא שמחת מלכות שמים שהוא שולטת בשבתות וימים טובים ואין טוב לאדם כי אם לאכול ולשתות ולהראות שמחה בוחן בעת ממשלתה בשביל שיהיה לו חלק לעולם הבא והוא ילונו הקדוש ברוך הוא ילונו ויביאנו לעולם הבא. דבר אחר והוא ילונו זה האוכל ושותה ושמח כל מה שאוכל ושותה על הכוונה הנכונה מלוה להקדוש ברוך הוא וגמולו ישלם לו: בשני דברים האדם מלוה למקום בהוצאת שבתות וימים טובים כמו שאמרנו ובמה שחונן את העניים על כן צריך להקדים להם מה שיוציאו לצרכי שבת ולזה נהגו בני ישראל הקדושים לתת תמיד בערבי שבתות ובערבי ימים טובים ועל זה נאמר מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו

ב להשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום כדאיתא בפ' מאימתי כל המשלים פרשיותיו עם הצבור וכו' משלימין לו ימיו ושנותיו וסימנך נוטריקון ואלה שמו"ת וחייב אדם לעבור הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום יש אומרים כי הוא הדין שיכול לקרוא הלעז שלו כי אין הדבר כ"א להבין פירוש הכתוב וי"א כי דוקא התרגום וכן עקר והטעם מפני שניתן מסיני כדאמרינן בפ"ק דמגלה אמר ר' ירמיה ואי תימא ר' חייא בר אבא תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע ואקשינן ותרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא ויקראו בספר תורת האלהים זו מקרא מפורש זו תרגום ושום שכל אלו הפסוקים ויבינו במקרא אלו פסקי טעמים ואמרי לה אלו המסרות אלא שכחום וחזרו ויסדום ודוגמת נתינתה צריך להשלימה, וטעם התרגום כטעם שער של תפילין שהוא הלכה למשה מסיני והתורה ירדה כרוכה בו וכן יריעות עזים לאהל על המשכן, ולפי שבזה הוא השלמות לפיכך משלימין לו ימיו ושנותיו כי אין פתחון פה לבעל הדין לחלוק וסימנך האנשים האלה שלמים הם אתנו וטעם שנים מקרא כנגד תורי זהב ובספר הקנה ראיתי שנים מקרא כנגד הוא"ו ומשך הוא"ו ואחד תרגום כנגד הע"ט

ג ליטול צפרניו. דע כי המלבוש שנתלבש בו אדם הראשון היה מסוד המרכבות הנקראות אחורים ודעת רז"ל שהם מלבושי צפורן וכשהיה בגן עדן כל המרכבות ההם היו סובבים אותו ולא היה יכול דבר רע לקרב אליו, כיון שחטא נסתלקו המאורות ההם מעליו ונתפשט מהלבוש היצר ההוא ולא נשאר בו ממנו זולת מה שבראשי האצבעות והזוהמא סובבת בהם ולפי שאין להביא טומאה במקדש צריך ליטלם ערב שבת מפני שלא יחול הקודש על הטומאה ולא יזרקם שאין לזלזל בו כי הוא שלמות העולם והאלהים עשה שייראו מלפניו

גרסינן במועד קטן (פרק ואלו מגלחין) שלשה דברים נאמרו בצפרנים קוברם צדיק שורפן חסיד זורקן רשע. והטעם מפני שהם רומזים דין והמעבירן גורם שלום ורחמים בעולם וזו היא מדת חסידות שהטיב לו ולאחרים וקוברן צדיק גם אם לא העביר הדין מן העולם לגמרי מכל מקום הרים מכשול והשקיט הדין אבל לא כמו החסיד, זורקן רשע שהוא גורם שימשך הדין בעולם ובפרק ואלו מגלחין אמרו וטעמא מאי שמא תעבור עליהם אשה ותפיל ואולי הוה זה עונשם מפני שגרמה שיתפשט אדם הראשון ממלבושיו היקרים והיה סבה שמה שנשאר בו מהם יהיה מקום אחיזה לזוהמא ההיא והיא עונשה ולזה היה רבי יוחנן זורקן בבית המדרש] כדאיתא התם והאל יראנו נפלאות מתורתו

ד לערב ערובי חצרות אין איסור מן התורה אלא מרשות היחיד לרשות הרבים ואי נמי אפכא ורשות יחיד הוא מקום שרחבו ד' וגבהו עשרה ורשות הרבים הם המדברות ויערים ושדות וכרמים מבואות מפולשים ובלבד שיהיה רחבן שש עשרה אמה ובלתי מקורה. ועל דרך האמת רשות היחוד הוא ה"א אחרונה שבשם גבהו עשרה שהוא כלולה מסוד עשר מעלות קדושות, ורחבו ארבעה סוד ארבע אותיות שבשם הכולל אותם ועל זה נאמר אל יצא איש ממקומו שהוא סוד הקדושה ומשם והלאה הם התמורות ונקראים ר"ה שאין שם יחוד והמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים מחלל השבת וגורם חלול למעלה להוציא ממקום קדוש למקום טמא ועל המכניס מר"ה לרשות היחיד נאמר מחלליה מות יומת שמכניס ברשותה שפחה וחללה זונה ועושה אותה חולין וחצר שהבתים פתוחים אליו מותר לטלטל בו מן התורה ומדברי סופרים אסור אם לא על ידי עירוב דוגמת הכלה הכלולה שמתערבים שם הרשויות והכל בדוגמא עליונה ושלמה ע"ה תקן ערובין והסוד וישם כסא לאם המלך

ה לרחוץ ערב שבת והטעם לפי שבימי החול שולטת סבה אחרת בעולם וצריכים עם הקודש לצאת מתחת הרשות ההוא ולנקות עצמם ממנו ליכנס בסוד האמונה הקדושה ומזה הטעם צריכין לטבול בנהר כדי שתשרה עליהם אם, הבנים ואז יתעטרו בנפש יתירה כמו שיתבאר

ו להחליף שמלותיו להדחות ליוצרו כי הקב"ה מתלבש בימי החול בעשר כתרים תחתונים ובשבת מתפשט מהם ומתלבש בכמה מלבושים של כמה מאורות ודוגמא זו צריך האדם שיהיו לו בגדים נאים כפי יכלתו להחליף בשבת להתראות בהם לפני המלך בדוגמא עליונה: