תולעת יעקב מה

כי כלם נקראו שבתות ה'

ובסתרי התורה לחה נקרא שבת לפי שסוד בת עין בתו של אברהם נפרדת מימי החול סוד המצרים ונקשרת למעלה בסוד שלשה אבות ואז נקרא הכל שבת והוא סוד הזווג שאז חזרו פנים אל פנים כי נתנה כנסת ישראל לשבת לבת זוג

גרסינן בבראשית רבה תאני רשב"י אמרה שבת לפני הקב"ה רבונו של עולם לכל יש בן זוג ולו אין בן זוג אתמהא אמר לו הקב"ה כנסת ישראל היא בן זוגך כיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הוו זכורים לאותו דבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך הדא הוא דכתיב זכור את יום השבת לקדשו קודם מעוט הלבנה היו המלכים משתמשים בכתר אחד ולא היה בת זוג לשבת לקבל הוייתו כשאר ההויות ולפיכך אמרה שבת בלשון נקבה אז אמר לו הקב"ה סוד המאור העליון הכלה כנסת ישראל תהיה בת זוגך כענין איש באחיהו ידובקו כמער איש ולויות כאיש המערה בלויה שלו אמרה הכלה רבונו של עולם לכולם נתת זוג ולי לא נתת זוג אמר הקב"ה כנסת ישראל הנשמה תהא בת זוגך ותהיה שר ונגיד ומלך עליהם וכשעמדו ישראל על הר סיני אמר להם הקב"ה הוו זכורים לאותו דבור שאמרתי לשבת כנסת ישראל תהא בת זוגך ואם כן צריכים אנו לקיים השבת כהלכתו ולהיות לו זוג למטה ומתוך כך נזכה להיות זוגו לעולם הבא וצריכין אנו לדעת הדברים שבהם יתקיים השבת כהלכתו והנני מסדרם תחלה אחת לאחת למצוא חשבון. א' שיטרח הוא בעצמו בצרכי שבת לכבודו. ב' להשלים פרשיותיו עם הצבור ב' מקרא וא' תרגום ג' ליטול צפרניו. ד' לערב ערובי חצירות ה' לרחוץ גופו. ו' להחליף שמלותיו. ז' להוסיף מחול על הקדש. ח' הדלקת הנר. ט' תפלת הלילה. י' לקדש על היין בליל שבת. י"א סעודת ליל שבת. י"ב עונתן של תלמידו חכמים. י"ג תפלת שחרית וקריאת ס"ת. י"ד בטול ממלאכה ט"ו לענגו. ט"ז דבור של חול. י"ז סוד היושב בתענית. י"ח לעסוק בתורה. י"ט תפלת המנחה כ' סוד ג' סעודות. כ"א להוסיף מחול על הקדש במ"ש. כ"ב סוד ויהי נועם וההבדלה. והנני נכנס בבאור כ"ב דברים אלה וסימנך נגילה ונשמחה ב"ך בעזרת המלמד לאדם דעת וממנו אשאל עזר להדריכנו בדרך ישרה ושלא אומר לפניו דבר שלא כרצונו ולקיים בי ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר א' בקר יום הששי יטרח הוא בעצמו בהוצאת שבת ואפילו יהיו לו כחה עבדים כמו שמצינו לחכמי ישראל קדושי עליון דאמרינן בפרק כל כתבי רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק אמר אי מקלעין לי רבי אמי ורבי אסי מי לא מכתפנא קמייהו איכא דאמרי ר' אמי ור' אסי הוו מכתפי ועיילי מכתפי ונפקי אמרי אי מיקלע לן ר' יוחנן חי לא מכתפינן קמיה. הנה אלה הקדושים היו נושאים קל וחומר בעצמם לומר אם לאלה כך כל שכן וק"ו מי שנעשה אושפיז למלכו של עולם בסוד השבת שהוא כלל המעלות הקדושות סוד אמונת ישראל שהוא באה ושורה על עם הקודש שצריך לתקן צרכי שבת הוא בעצמו והזהיר בדבר זה נקרא מכבד את המקום ב"ה ועליו נאמר כי מכבדי אכבד

גרסינן במסכת ביצה פרק יום טוב תני ר' תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה עד יוה"כ חוץ מהוצאת שבתות וימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה שאז מוסיפין לו ואמרו נמי התם מאי אל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם אמר הקב"ה בני לוו עלי וקדשו היום והאמינו בי ואני פורע. ענין יום ששי עם השבת כענין העולם הזה עם העולם הבא כי האדם מכין כל ברכיו מערב שבת לשבת כי בשבת אסור להכין דבר ולולא הכנתו מערב שבת מה יאכל בשבת וכן אמרו רז"ל מי שטרח בערב שבת ואכל בשבת וכן המכין תורה ומעשים טובים בעולם הזה יאכל מתן שכרו בעולם הבא ומי שלא הכין מה יאכל וכן אמרו רז"ל מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת ובחון אמרם מה יאכל ולא אמרו לא יאכל כי אלו אמר כן נראה שהיה אפשר שיאכל אלא שהיה עונשו שלא יאכל ובאמרם מה יאכל רצו לומר כי מן הנמנע הוא לאכול אחר ששכר המצוה הוא המצוה והוא לא הכינה אם כן מה יאכל והכוונה להם באמרם כל מזונותיו כו' הוא ענין מה שגוזר הקב"ה על הטפה מה יהיה עליה בעולם הזה עד יום דין המות והוא אמרם מראש השנה עד יוה"כ חוץ מהוצאת שבתות וכו' שהוא הפרנסה בתורה ובמעשים טובים שזה ביד האדם כענין וצדיק ורשע לא קאמר כי בחירת האדם בידו להוסיף או לגרוע כי מאזני צדק בידו ואם הטה לצד הטוב הוא התוספת מוסיפין לו ומפרי מעשיו ישביעוהו כי שכר מצוה מצוה ואם הטה לצד הרע הרי הוא גורע ופוחתין לו כי מה יאכל והוא לא הכין והפסוק אמר והכינו את אשר יביאו. והנה בהכין האדם תורה ומצות הוא משמח את המקום ולזה צריך האדם לכוין לא לתקות שכר וזה דרך העובדים מאהבה עם היות שיש להם אמונה כי סוף סוף הוא פורע והנה כל עוזם וכל מאודם לשמח את המקום והם העושים שלום בין שני דודים וגורמים לוית חן ביניהם הוא שאמר כי חדות ה' היא מעוזכם ואמר אמר הקב"ה לוו עלי וכו' ובדרך זה צריך האדם להכין ולהוציא צרכי שבת, כי כמו שצריך האדם לראות בכל עת שהוא שקול ולהוסיף מצוה כדי להכריע עצמו לצד הטוב כן צריך לראות בצרכי השבת שעדיין יש להוסיף ולכבדו לשמח אושפיזו הבא אל ביתו ולזה צריך לכוין בהוצאתו ובהתענגו על שולחנו וזה הוא כוונת החכם באמרו