תולעת יעקב לח

ובמדרשו של רשב"י ע"ה אמרו כי יש שש מצות עשה תלויות בתפלה מלבד המצות המעשיות כגון ציצית ותפילין הא' ליראה את השם הנכבד והנורא הב' לאהבה אותו השלישי לברכו הרביעי ליחדו החמישי לברך הכהן את העם הו' למסור נפשו בידו. הא' ליראה את השם בסוד הקרבנות והזמירות שהם תלויים במדה הנקראת וראה וכשמגיע לישתבח יכוין לברך את הקב"ה כגון יוצר המאורות הב' לאהבה אותו בסוד אהבת עולם והוא סוד אהבתו של מקום כמו שכתבנו למעלה לברך הכהן את העם כדי לכלול את ישראל בברכה העליונה שהרי אז מתברכת הכלה כ"י ממקור הברכות ושעה רצויה היא וכבר ודעת כי הכהן היה נושא את כפיו אחר העבודה כי אז הברכה מתעוררת למעלה בסוד הקרבן ואז נכללים עליונים ותחתונים בברכה ולטעם זה הכהנים מברכים את העם אחר התפלה בברכת השלום כי אז השלום נתון בארץ בכוונת התפלה ועל הדרך שבארנו. למסור נפשו בכוונת הלב בשעת נפילת אפים כמו שנפרש לפנינו בס"ד ושש מצות אלו שקולות כנגד ת"ר מצות ולהשלים תרי"ג מצות צ"ל י"ג מדות של רחמים מכאן יש להוכיח שדעת המאור הקדוש ע"ה שצריך לאומרם בכל יום והטעם שלא יהיה פתחון פה לבעל הדין לחלוק ובזה אין לו מקום לקטרג והקב"ה מכפר עונותיו. כתב רב נתן גאון ז"ל שאין ליחיד לומר י"ג מדות של רחמים וכן דעת המאור הקדוש רשב"י ע"ה שאין ליחיד לומר י"י י"י אלא אם יהיה בעשרה אבל יאמר שני שמות אלו בחלוף אותיות באל"ף בי"ת בא"ת ב"ש בדרך זה מצפ"ץ מצפ"ץ אל רחום וחנון וגו' וזה סודן עד"ה י"י י"י אל סוד שלש ראשונות רחום סוד קו האמצעי חותם האמת וחנון ארך אפים סוד זרועות עולם. ורב חסד ואמת סוד למודי י"י נוצר חסד לאלפים סוד שני דודים שני אהובים אחים ולא יתפרדו נושא עון ופשע וחטאה ונקה סוד שלשה מיני אבילות מכח כסא המתנשא ורמזנו למעלה: ובסוד י"ג מדות אלו אנו קורין לעילה הראשונה המשפיע טובו ע"י כליו הקדושים והם המראים פעולותיו והוא להם כנשמה לגוף ואח"כ יתודה על חטאתיו וודוי זה חלקו של עזאזל בתפלה וכל אותם העונות והחטאים שאדם מתודה עליהם הוא נוטל אותם ומסתלק מעליו ואינו יכול לקטרג בסוד אשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו כי האומר חטאתי כל בתי דינין בדלין ממנו. והנה העונות ההם שהאדם מתודה עליהם הוא נוטלם ומחלק אותם על כל חייליו בסוד ותשליך במצולות ים כל חטאתם וזה סוד שעיר המשתלח דכתיב ביה והתודה עליו וגו' וכתיב ונשא השעור עליו וגו' ולסוד זה היה צריך בעל הקרבן להתודות לתת חלק ומקום לכל הדברים בין לשהם מצד הקדושה בין לשאינן מצד הקדושה לכל אחד חלקו הראוי לו אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' וי"י ישלם לך ישלימנו לך וסימן יבא המלך והמן היום אל המשתה אשרי היודע דרכי קונו ללכת בהם דרך ישרה ומסדר שבחו של מקום כראוי וכל מי שאינו יודע לסדר שבחו של מקום נוח לו שלא נברא אוי לו אנה יוליך את חרפתו עליו הכתוב אומר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי ואחר שהתודה יפול על פניו וימסור נפשו למי שנתנה

סוד נפילת אפים

אליך י"י נפשי אשא מזמור זה תקנוהו לנפילת אפים הטעם עד"ה כי כבר ידעת שבלילה שולטת המדה אשר רגליה יורדות מות והאדם מפקיד נשמתו בידה ובבקר מברך את יוצרו על שהחזיר לו נשמתו אשר הפקיד אתו כפי מה שבארנו אלהי נשמה: אח"כ מתעטף בציצית ומניח תפילין ומתפלל על הדרך שהודענו ואחר תפלתו והתודה צריך לאסוף רגליו אל המטה ולנפול על פניו ולומר אליך י"י נפשי אשא כלומר בראשונה נתתיה לך בפקדון בלבד ליראתי שאינה שלמה כראוי ועכשיו שעשיתי הטוב בעיניך ויחדתי הדברים העליונים וקיימתי תרי"ג מצות והתודיתי על חטאתי ובזה נפשי שלמה בתכלית השלמות הריני מוסרה בידך ולרמוז לזה נופלים בצד השמאלי כנגד יד כהה כי התחנה אליה ומגביהין צד ימין כי ימין י"י רוממה ברחמים צריך לכוין במסירת נשמתו שהוא מוסרה ביד הקב"ה באהבה שלמה והקב"ה מעלה עליו כאלו נטל נשמתו ממנו ומת ובשביל זה אין וא"ו במזמור הזה שהוא"ו היא סוד עץ חיים כשאדם מוסר נפשו בכוונה זו הקב"ה מרחם עליו ומכפר עונותיו כי כן יש עונות שאינם מתכפרים אלא במיתה שנאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמות ן כך העליתי ממדרשו של רשב"י ע"ה

שוב מצאתי לו ע"ה במקום אחר בענין נפילת אפים ז"ל נפילת אנפין מהו הא אוקמוה דקא עביד כל מה דעביד משה צלותא ותחנונין ובעותין ונפילת אנפין ואתנפל לפני י"י אבל בתר דמסיים צלותיה ועאל בכל אנון דרגין עילאין ואתקשרא כלא בכולהו אית לנחתא לתתא והואיל ונחית לתתא אצטריך באלפא ביתא מאי טעמא: בגין דכיון דצלי צלותיה ואודי על חובוי מכאן ולהלאה אחזי גרמיה דמסר נפשיה למאריה ברחימו דכתוב אליך י"י נפשו אשא וניחא ליה לההוא סטרא דשריא ביה מותא ועביד ליה נייחא בדא ועם כל דא באלפא ביתא אית רזא לחכימין באלפא ביתא לית בה וא"ו ואית ביה פ"א באתריה ולבתר תרי זמני נינהו ולית ביה קו"ף מ"ט בגין דנפילא דא דאתמסר בר נש למותא אצטריך לכוונא רעותיה ולמעבד נחת רוח לההוא סטרא דשריא ביה מותא כמא דעביד קוף בחרבות אחזי גרמיה דמית קמי חיתא חדא דדחיל מינה כן דההוא חיתא קריב לגביה וחשיב לקטלא ליה ולנשכא ליה חמי ליה נפיל בארעא כמית וחשיב דאיהו