תפארת עוזיאל חלק ב קעד

פרעמישלייניר כי עיקר היראה היא יראה פנימית שבחוץ לא יהי' נראה צדקתו כלל רק בפנים יהי' קירות לבו ולבו נכון עמו כאש בוערת לעבודתו ית' והוא מעלה בו מאוד. וזה שמרמז מה טובו ר"ל מה טוב הדבר והמידה זו להיות אוהליך ר"ל הגוף המכונה בשם אוהל שהוא כמו אהל בית יעקב שלא יהא נראה בגופו מבחוץ שום צדקות רק יהא נראה לכל שהוא רק במדת יעקב שהוא מכונה למדה תחתונה אבל משכנותיך ישראל ר"ל שבתוך משכנות לבו יהי' בו יראתו ית' כאש בוערת עד כי בשם ישראל יכונה

עוד לענין הנזכר למעלה כי מראש צורים אראנו. ר"ל שכיון להנזכר למעלה שאצל הצדיקי' הגורמים תמיד במעשיהם הטובי' להיות תמיד י' לראש להיות נעשה משם אדנ"י ג"כ שם הוי"ה ואז הוא י' לראש. וזה ג"ב הכוונה בפסו' בשה"ש שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז הכוונה שיש בעולם ששה קצוות מזרח ומערב צפון ודרום מעלה ומטה וכל עיקר הבריאה בשביל הצדיקים שמהפכים מדת הדין למדה"ר וז"ש שוקיו עמודי שש הרמז לששה קצוות מיוסדים ר"ל שעיקר היסוד והבריאה הי' על אדני פז כי פ"ז בגמטרי' י"ה ור"ל שיסוד הבריאה הי' על הצדיקים שמהפכים מדת אדנ"י לשם י"ה שבשם הוי"ה ב"ה. ודו"ק והבן. (חסר תשלום המאמר) ונזכה לבנין בית מקדשנו. ועטרת מלכנו בראשנו. ונתמלא נחת צהלה ורנה אכי"ר: הויות דאביי ורבא

משנה העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו הרי אלו נאמנים ומסיק דוקא אנוסים מחמת נפשות ולא מחמת ממון ע"כ. רמי. כי ידוע שיד כל אדם יחתום ומי מעיד משוכבת חיקך ואומר שבאמת כתב ידי היא זה אבל אנוסים היינו שהי' לנו ביטולים הרבה מעבודתו ית' הרי זה טענה מעולה ודוקא מחמת נפשות שלא עסק בעוה"ז כ"א לפרנסתו והסתפק עצמו במעט ועסק בעבודתו יתברך אבל אנוסים מחמת ממון לאסוף ממון קרח כי עין אוהב כסף לא ישבע כסף זה נקרא רשע וע"ז נאמר גדול הנהנה מיגיע כפו. פי' כעין עשיר השמח בחלקו וכל מה שחנן ה' אותו הוא נהנה ממנו משא"כ מי שמאסף אוצרות שאין נהנה כלל וע"ז נאמר תוחלת ממשיכה מחלת לב

במשנה נותנין לבתולה שנים עשר חודש כי ידוע מה שדרשו ובכתה את אבי' ואת אמה ירח ימים והיא רמז על חודש אלול כי בחודש הזה יש התעוררות מלמעלה על ישראל. שיחזורו בתשובה וימינו פשוטה לקבל ונתקן בחודש זה כל השנה. וזה נותנין לבתולה דהיינו מזל בתולה השולט בחודש אלול י"ב חודש כידוע שכל החדשים יהיו מתוקנין ונכללין בה

במשנה כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהם בין שאין קורין בהם ואע"פ שכתובין בכל לשון טעונין גניזה ומפני מה אין קורין בהן מפני ביטול ביהמ"ד. יש לדקדק דכך הו"ל למיתני מצילין לכל כתבי קודש מפני הדליקה. ונראה דבא לרמוז דידוע דתורה מגינה ומצלה והוא ית' אינו מבחין באיזה ספר לומד אדם כי כל מה שלומד בספרי קודש לתורה יחשב יש במקרא ויש במשנה וכדומה. וזה כל כתבי הקודש מצילין לאדם מפני הדליקה מפורעניות ונכלל בלשון דליקה בין שקורין בין שאין קורין בהן. פי' בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק מגינה כידוע מאמרם ז"ל. וזה כי נר מצוה ותורה אור כי הנר אינו מאיר מרחוק כמו אור גדול שמאיר גם מרחוק והמצוה אינו מגינה אלא בעידנא דעסיק בה דהוא מקרוב והתורה