תפארת עוזיאל חלק ב קנד

עדותך כי כוונתי בצרכי עצמי ע"מ למיעול ולזה ואשיבה רגלי שכל כוונתי בעסקי עוה"ז להיות פנוי לעבודתו ית'

מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם הוא לי. הכוונה במה שמבואר בספר הזוהר משל על יצה"ר ממה שדרך המלך לעשות לבנו שרוצה להתפאר במעשיו אז מעמיד א' ומצוה עליו להסית את בנו בכל מיני פתויין ואם הבן לא יניח לפתות עצמו בשביל כבוד אביו אז הוא בעיני המלך לתפארת בעיני כל ואז עושה שעשועין גדולי' לבנו וגם להמסית נותן יקר ותפארת ע"ז שהוא גרם כל שיהי' תפארת למלך על ידו משא"כ להיפוך כשהבן מניח לפתות עצמו להיות כדרך מנאפים אז נותן עונש גדול לבנו לגרש אותו מביתו וכפלים עונש להזונה שהיא גרמה להתפתות על ידה כן הענין ביצה"ר כשהאדם כובש את יצרו אז יש שכר לשניהם גם ליצה"ר משא"כ להיפוך אז גם היצה"ר יש לו עונש גדול לעתיד כל זה מבואר בספר הזוהר נמצא לפ"ז הסברא נותנת שהי' לו ליצה"ר להניח מלהתגרות כ"כ באדם מאחר שגם לו. קשה הדבר ומדוע הוא מתגבר בכל יום ואין הדבר כ"א מחמת שרצונו וחשקו מאוד לעבודתו ית' מאחר שע"ז התפעלות הוא נברא הוא עושה כ"כ בהחחזקות יותר אף שמגיע לעצמו רעה ואף שממ"נ אם לא יציית לו האדם מה פעל בהסתו ופיתויו ואף אם יציית אותו לעבור עבירה מכ"ש שיקבל היצה"ר עונשו אעפ"כ אינו מניח צווי המקום ב"ה בשביל זה ק"ו ב"ב של ק"ו לאחינו בני ישראל כי כשירבה לעשות מצות ולא יציית ליצה"ר אז בודאי מקבל שכר הנצחי ולהיפוך בזה כשיציית ליצה"ר בודאי יקבל עונשו א"כ האדם הוא להיפוך לטוב לו יותר מן היצה"ר שהיצה"ר אף שיציית לצווי המקום ב"ה לעמוד על משמרתו להחטיא לבני אדם אז ג"כ יש לו עונש כנ"ל ואם לא יציית פשיטא שיקבל עונש והי' לאדם לעשות יותר רצון קונו ית' מן היצה"ר וזה הוא מאויבי תחכמני ר"ל מן היצה"ר שהוא אויב לכל אדם להפילו לבור שחת תחכמני שאני, מתחכם ממנו לעשות רצון קוני ית' כי לעולם הוא לי ר"ל כי בעשות רצון קוני אז בודאי אזכה לעולם הנצחי משא"כ ביצה"ר כנ"ל

או יאמר מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם הוא לי. כי ידוע מספרי יראים כשאדם רוצה לדעת הפחיתות שלו ילך בין אויבים שלו שמתקוטטים עמו ויגידו לו כל העוונות שעשה כי הם רואים חובות לו וזה הפי' מאויבי תחכמני מצותיך ר"ל כשאני רוצה לדעת העבירות שעשיתי ואיני נותן חוב לעצמי אלך בין האויבים ויחכמני כי לעולם וגו' ר"ל שנעלמים מאתי. עולם הוא לשון נעלם שאותן עבירות הנעלמים מאתי ע"י שאין אדם רואה חוב לעצמו נזכרתי ע"י האויבים שלי כמדובר

מפקודיך אתבונן ע"כ שנאתי כל אורח שקר. כי כל דרך איש ישר בעיניו כי כל הרשעים סוברים שדרכם ישר. אבל אנחנו נבדלין מן התועים והוא יתברך נתן לנו תורת אמת וע"י אנו זוכים להשכל האמיתי ומבינים שדרכו ית' דרכי התורה נועם וחיים למוצאיהם. וגלל כן נצטוינו לעבוד שלא ע"מ לקבל פרס כי ההולך בדרך תמים נפקחו עיניו שיוכל לידע שדרכיו ית' נחמדים מזהב ומפז ואלמלי הי' באפשר ליתן שכר אליו ית' בודאי הי' ראוי ליתן לו את כל ונוכחת על מה שהדריכנו בדרך אמת אלא שהוא בלתי אפשרי ועכ"פ אין לנו לילך בדרכים הטובים ע"מ לקבל פרס אעפ"כ סוף הכבוד לבוא כי הוא ית' אינו מקפח שכר כל ברי' מכ"ש לצדיקים וחסידים אבל רשעי ישראל כל מי שאינו עוסק בתורתו עיני בשר להם ושמים מר למתוק ואוהבים השקר, כי אין להם שכל וסוברים ששקר היא אמת וזה מפקודיך אתבונן שע"י שמירת פקודיך יאיר לי השכל ועל כן שנאתי כל אורח שקר כי ידעתי נכונה שהוא שקר ורע וגם האדם נולד בטבעות רעות וכל מגמותיו ותנועותיו הוא נגדו ית' ונגד האמת ולכך נצטוינו ולא