תפארת עוזיאל חלק ב קמז

מזיד ואז התשובה שנית הוא בודאי מאהבה כמדובר בתשובה על השוגג אבל בשוגג ממש אין צריך לעשות תשובה רק פעם אחד ובודאי הוא מאהבה כמדובר וזה י"ל כוונת המקרא חטאתי דהיינו שוגג כידוע אודיעך פי' אני מתודה פעם אחת דבודאי הוא מאהבה ועוני דהוא המזיד לא כסיתי אז אמרתי אודה עלי פשעי וגו' ואתה נשאת עון וגו' כפל הלשון דהיינו שעושה שני פעמי' תשובה ואז בודאי נשאת עון חטאתי פי' שלא נשאר אפי' שוגג מהמזיד שהוא מחמת שעשה תשובה שני פעמים ואז הוא בודאי מאהבה משא"כ מי שלא עשה תשובה על המזיד רק פעם אחד אפשר שנשאר שוגג מאותו הזדון דפן הי' התשובה מיראה כמדובר

בצר לי אקרה ה' ואל אלהי אשוע ישמע מהיכלו קולי ושועתי לפניו תבא באזניו. נראה כי כשאדם רוצה להתפלל לפני השי"ת העיקר הוא שיתפלל עבור השכינה הקדושה רק שבעו"ה יש לנו לב הערל ואין יכולת בנו להתפלל על גלות השכינה ועצה היעוצה שיתפלל מקודם על עצמו בלב שלם ואח"כ באותו הלב יתפלל עבור גלות השכינה וזה פי' הפסוק בצר לי אקרא דהיינו ההצטרכות שלי ואח"כ ואל אלהי אשוע דהיינו בשביל אלהים עבור גלות השכינה וזה ישמע מהיכלו קולי דהיינו ההצטרכות שלי רק מהיכלו ושועתי לפניו תבא דהיינו מה שאני מתפלל עבור גלות השכינה דהיינו שועתי לפניו תבא באזניו דהיינו באזניו שהוא יותר מקובל ועיין וזה פי' הפסוק אודך כי עניתני דהיינו שאני משבח להקב"ה על שמיצר לי ומחמת זה אני יכול להתפלל עבור גלות השכינה ותהי לי דהיינו לשמי לישועה

יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. הכוונ' בזה לדחות האדם מעל עצמו טענות ותחבולות היצר אשר בקרבו משים רשת עליו בחלקת פיו ומראה לו ראי' שאין טוב להיות צדיק מאחר שהצדיק הוא מחוסר לא כן דרך הרשעים דרכם צלחה ולזה קאמר יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו ר"ל שבודאי נדחה טענת היצר ואין תלוי כלל חסרון העניות דוקא ליראים כטענת היצר כ"א כמאמרם ז"ל הכל תלוי במזל וראי' לדבר במה שמסיק מכפירים רשו וגו' ר"ל דבשלמא אם הי' רעה לכל הצדיקים שבעולם ולכל הרשעים היו מושפעים טובות עוה"ז הי' אפשר לתלות החסרון מחמת העדר היראה אבל באמת אנו רואים לפעמים אף להיפוך שהכפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב ואז בודאי אין הטעם מחמת היראה והצדקות ואז בודאי נדחה טענת היצר

או יאמר יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. וזה מכחיש הידיעה דלפעמים הצדיקים עניים והרשעים עשירים. אך איזה עשיר השמח בחלקו כי יתברך במעיו והכל טוב לו בתענוג וזה הטיבה ה' לטובים ולישרים הוא בלבותם. פי' הטבה שמטיב הוא ית' לטובים ולישרים הוא בלבותם שנותן להם הרווחה בלבם ועד"ז כתיב ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כי התשלומין הוא חסד כי מצוותיו יתברך הוא תענוג הגשמי דרכיה דרכי נועם שלא יכעוס ואל יבא לחולש' שלא יהי' לו קנאה ויש לו תענוג תמיד ולא צער ואף על פי כן הוא יתברך משלם על צד החסד. וזה לא תתאוה לשולחנם ששולחנך גדול שלא חסר לך כלום משא"כ ע"ד אין אדם מת וחצי תאותו בידו ויש לך טוב בזה בתענוג ולא בצער ואעפ"כ נאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך על צד החסד וזה מאמרם ז"ל כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין ולא אמרו אין לו אלא קב חרובין כדי להורות דדי לו ששמח בחלקו ונתברך במעיו וזה כי אין מחסור ליראיו שלא חסר להם ולא אמר כי יש להם עושר אלא שאין חסר להם אף שאין להם אבל הכפירים שהם רשו בודאי רעבו הוא וגם כל הכפירים רשו הוא כי חסר להם הכל ואין חצי תאותו בידו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב שאין חסר להם: