תפארת עוזיאל חלק א צא

ובשם הוי"ה היו"ד בראש ולכך צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה כי השם אדנ"י מתחילה דין ולבסוף רחמים היינו היו"ד. ורשעים תחלתן שלוה כו' כי הוי"ה מתחילה הוא רחמים והצדיקים מהפכים מדה"ד לרחמים ולכך סופן שלוה עי"ש. וזה מראש צורים אראנו. ר"ל שיש צדיקים הגורמים במעשיהם להיות תמיד לראש להיות נעשה משם אדנ"י ג"כ שם הוי"ה ב"ה ואז הוא יו"ד לראש. וזה ג"כ הכוונה בשיר השירים שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז. הכוונה שיש בעולם ששה קצוות. מזרח. מערב. צפון. דרום. מעלה. ומטה. וכל עיקר הבריאה בשביל ישראל. והצדיקים שבהם מהפכים מדה"ד לרחמים. וז"ש שוקיו עמודי שש ורמז לששה קצוות מיוסדים על אדנ"י פ"ז. ר"ל שעיקר יסוד והבריאה הי' על הצדיקים שמהפכים מדת אדנ"י להוי"ה וזה על אדני הוא שם אדנ"י פ"ז כי פ"ז במספר קטן שם י"ה והבן

בשם הזוהר יעקב י' עקב ישראל י' ראש. הכוונה במה שמבואר בזוהר שהקב"ה בודאי יודע בהורידו למטה את נשמת הרשע שבודאי יהי' רשע ומה שבראו על חנם מאחר שצופה הקב"ה שעתיד לעמוד ממנו איזה בן צדיק או שהוא עצמו יעשה איזה מעשה טוב או יחזור בתשובה וזה ידוע מהמקובלים שהיו"ד מרמז על חכמה וזה שאמר יעקב ר"ל אצל הרשע המכונה בשם יעקב קשה עליו ית' על שברא אותו כלל אלא שהטעם הוא מחמת יעקב שהחכמה שלו מה שיעשה איזה מעש"ט יהי' בסוף כנ"ל כי עקב הוא לשין סוף ע"כ הוא סיבה לבריאתו אבל הצדיק המכונה בשם ישראל אז הוא יו"ד ראש שכוונתו ית' בבריאת צדיק להיות תיכף החכמה שלו לכתחלה ע"כ לא ישוו שניהם זה הרשע טעם בריאתו משום סופו וזה משום תחלתו תיכף

עוד באותו ענין דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל הכוונה למה שמבואר בספה"ז ד' רי"ג שיעקב מורה על הדינים ואין בו שום צד רחמים אבל במדת ישראל יש בו צד אחד דין ואחד רחמים וזה ידוע מספה"ז שבלעם רצה להיות מעורר עליהם כל הדינים ממידת יעקב אבל הקב"ה ברחמיו דרך כוכב מיעקב ר"ל שדרך והשפיל מידת יעקב שלא ישלוט על ישראל המדה ההיא וקם שבט מישראל ר"ל דייקא מישראל ולא כל ישראל שהביאם הקב"ה לישראל לצד הרחמים שבמדת ישראל

או יאמר בזוהר ישראל הוא י' ראש "יעקב הוא י' עקב להבין הדבר נראה כי הנה מבואר בגמרא גדולים הצדיקים שמהפכין מדה"ד למדה"ר והרשעים מהפכין מדה"ר למדה"ד והנה בשם הוי"ה ב"ה הוא יו"ד בראש ובשם אדני הוא יו"ד בסוף וזה שמרמז ישראל ר"ל אצל הצדיק המכונה בשם ישראל הוא יו"ד ראש שאף משם אדני נעשה הוי"ה אבל יעקב במי שהוא גרוע אצל רשעים המהפכין מדה"ר למדה"ד אז אצלו יו"ד עקב שאצלו אף משם הוי"ה נעשה מדת אדני אצלו תמיד ואז יו"ד לסוף

בהפטורה והצנע לכת עם אלהיך. הצנע הוא לשון צנועים. פי' שתהא טוב וצנוע בעשות חסד ומשפט ושאר מצות ואז גם הוא ית' יהי' טוב וצנוע לנגדך בכל דרכיך. כי במדה שאדם מודד כו' וזה והצנע כו' עם אלהיך. פי' שאתה והוא ית' תהיו צנועים. פרשת פנחס

יום תרועה יהי' לכם. כי תרועה רמז למדה"ד כמ"ש בזוהר ע"פ אשרי העם יודעי תרועה ששוברין מדת דינם ויודעי הוא לשון שברון ויודע בהם אנשי סוכות והצדיקים מהפכין הכל לרחמים וזה יום שהתרועה יהי' לכם שלכם לרחמים. או יום רמז לרחמים מדת היום וזהו יום תרועה יהי' שהתרועה יהי' ג"כ יום דהוא רחמים.