תפארת עוזיאל חלק א ט

רמז לאור חוזר שירד מאתו ית' וחזר וסובר כי העיקר הוא הבעל תשובה ובשבילו נברא העולם וחד אמר בניסן נברא העולם רמז לצדיק

מאמר מתחלה עלה ברצונו לברוא במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים שתף מדת הרחמים לדין, ידוע שבו ית' לא שייך עלה במחשבה ונתחרט כי הכל גלוי לפניו. והאר"י ז"ל פי' ששניהם אמת הדין מתחלה ואח"כ הרחמים. ונראה כי אין לבא אל המלך רק בבגדים נאים להתהדר לפניו ופעם אחד נמצא האדם שלא היה לו בגדים נאים והלך לחנות של בושם וקלט ריח בשמים ואח"כ הלך לפני המלך וריח הבשמים נודע והיה לו חן בעיני המלך כך השם ית' ב"ה שרצה שכל הנשמות יחזרו לשורשם וצריכים מעשים נאים לעמוד בפני מדת הדין, וכשעולה הנשמה פוגעת בעולמות של הרחמים מתחלה ונקשר בה מצד הרחמים בגדים נאים כמשל החנות של בשמים ואח"כ תוכל לעמוד לפני המלך דהיינו לפני מדת הדין וזה היה לכתחלה במדת הדין ואח"כ במדת הרחמים. ועליות הנשמה מלמטה למעלה עולה תחלה למדת הרחמים כמדובר ושניהם אמת. וזה מאמרם ז"ל חסד ואמת נפגשו חסד אמר יברא ואמת אמר אל יברא ומה עשה הקב"ה השליך אמת ארצה הה"ד אמת מארץ תצמח והיינו כי ארץ הוא כינוי לרצון והיינו מלשון ארצה שהשם יתברך היה לו אמת ברצון במחשבה וחסד במעשים כמדובר למעלה וצדקו שניהם מדת החסד והאמת

ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, בגמרא מקשה דמתחלה אמר שניהם גדולים, ואח"כ אמר שאחד קטן, ופירשו בזה. ולפי פשוטו י"ל כי ידוע כשנותנין לעשיר איזה סך מרובה חשוב אצלו מתנה גדולה וכשנותנים לו סך מועט לא נקרא אצלו מתנה גדילה, ואם היו נותנים זה הסך לעני היה חשוב אצלו מתנה גדולה וכשנותנים לעני סך מועט ולעשיר סך מרובה אז שני המתנות נקראים גדולים בערך המקבלים שזה הסך מועט, חשוב אצל עני גדול כמו הסך מרובה אצל העשיר וכשנחשוב שני המתנות ביחד נקרא הסך מרובה גדול והסך המועט קטן, ועד"ז השי"ת ברא שני מיני השפעות אחד השפעה מרובה כשמעשה התחתונים הם מיושרים לפניו משפיע הרבה עליהם. ואף שבני אדם אינם הולכין כ"כ בדרך הישר מ"מ נותן השפעה מועטת כמ"ש האר"י ז"ל על פסוק כי רגע באפו חיים ברצונו כי מלת כי הוא מלשון אע"פ וזה סלח לנו אבינו כי חטאנו ר"ל אף שחטאנו וזה כי רגע באפו אף שהוא בזעם מ"מ חיים ברצונו נותן חיים לבני אדם

או כי מלת כי הוא כפשוטו. והיינו בעת שהוא באפו רק חיים ברצונו החיוני לבד משפיע ולא בחוסר שבח אבל בעת רצון וחמלה משפיע כל טוב שבחו עודף וע"י מעשה התחתונים נתעורר למעלה או עת רצון וחמלה או להיפוך חלילה ועד"ז נראה מאמרם ז"ל בראשית ברא אלהים בשביל הצדיקים שנקראו ראשית פי' כי שביל הוא לשון נתיבה ודרך פי' שהשם יתברך ברא העולם בנתיב ישראל כשהם הולכים בדרך הישר והרחמים וחמלה גם הוא ית' חומל דלים ולהיפוך הוא היפוך חלילה וא"כ אף שהשי"ת ברא שני מיני השפעות ואחד גדול בריבוי השפע גם לעודף והשני קטן רק החיוני לבד. מ"מ בערך המקבלים נקראים שניהם גדולים כי כמו שבני אדם כשהם טובים נחשבין אצלו לגדולה למעלה שמשפיע העודף בדרך חמלה שאין ראוים למעלה לעודף וע"פ מעשיהם כך הוא החמלה כשבני אדם שפלים ונותן להם החיוני שאין ראוים לפי מעשיהם ומ"מ מתנה אחת נקרא גדול והשני קטן כדרך העני והעשיר שכתבנו לעיל, וידוע כי יום רמז לשלימות והליל' נקרא דבר שאינו בשלימות וזה ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים ר"ל שני מיני השפעות גדולים אצל המקבלים את המאור הגדול לממשלת היום פי' השפע הגדול נותן כשבני אדם הם יריאים בשלימות והמאור