תפארת עוזיאל חלק א ח

הראשון מעשרה מאמרות הוא המחשבה הנקרא חכמה כמחז"ל בראשית נמי מאמר הוא ועי' שם באלשיך הקדוש פ' בראשית ומאמר העשירי וזה בעשרה מאמרות עד שבא הדבר לדיבור וזה ת"ל פי' למה יהא האמירה ועי' בתוי"ט מה דמקשה ע"ז ולמ"ש מיושב והלא במאמר אחד פי' במאמר הראשון לחוד דהיינו המחשבה הי' לו לברוא כקושיית הרמב"ם. ומתרץ כדי להפרע מן הרשעים פי' להקל מעליהם העונש כמ"ש הרמב"ם. ולמ"ש אומר כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שלכך היו עשר מאמרות ששם פועלים מעשה התחתונים, וזה אחשוב בהפטורת כה אמר ה' השמים כסאי וגו' ויהי כל אלה נאום ה' וגו' ואל זה אביט אל עני ואל נכה רוח וחרד על דברי דהיינו בהבטה ויהי כל אלה נאום ה' בדיבור דוקא ולא במחשבה והטעם דאביט אל עני דהוא הרשע דהוא העני בדעת כמ"ש הרמב"ם וחרד על דברי הוא הצדיק כמ"ש שיהיה לו שכר

או יאמר בעשרה מאמרות נברא העולם כו' שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין כו' שנברא בעשרה כו'. שהשכר והעונש הכל בא מהמאמרות כידוע ליודעי חן וזה בעשרה מאמרות פי' שמקיימין העולם שנברא וזה השכר ינתן בעשרה מאמרות וכן העונש

או יאמר בעשרה מאמרות נברא העולם כו' כדכתבתי במקום אחר ליישב קושיית התוי"ט הלא מרובה מדה טובה והיה לו ית' לברוא במאמר אחד כדי להקל מעונש הרשעים, ועוד נראה דאדרבא דמה שברא בעשרה מאמרות בא קולא בעונש הרשעים כי ידוע שכל דיבור שיצא מפיו ית' נברא מלאך דהיינו עולם. וזה העולם הוא מסך מבדיל בינו ית' ובין נבראיו. ועי"ז שהרבה הוא יתברך ועשה עשרה מסכים ליכא כ"כ התעוררות הקדושה בנבראיו כמו שהיה במסך אחד שהיה קדושתו ית' זורח ביותר לנבראיו והיה עונש הרשעים יותר חמור שהיה להם התעוררות הקדושה הרבה ואע"פ כן חטאו אבל בהרבות מאמרים ונעשים מסכים ביותר נתמעט העונש והשכר נתגדל לצדיקים להרבות מסכים כי אע"פ שלא היה להם התעוררות הקדושה כ"כ מאתו ית' מ"מ הוא צדיק וזה ליתן שכר טוב. לצדיקים וזה הכוונה בפסוק זרח בחושך אור לישרים שע"י הרבות מסכים הקרוי' חושך זורח הוא ית' לישרים שאע"פ שאין להם התעוררות הקדושה מ"מ הוא צדיק וזה שאמר וליתן שכר לצדיקים כמדובר

או יאמר בעשרה מאמרות כו' להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות עי' בתוי"ט, ונראה דאדרבא דזה טובה לרשעים כי אינו דומה המקלקל חדר החיצון של חצר המלך להמקלקל חדר שהמלך יושב בה דהוי כמורד במלך עצמו וזה להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם ולא מורדין במלך עצמו משא"כ אם היה במאמר אחד דהוי כאלו מרד במלך וכן שכר הצדיקים מרובה שמחזיקין גם החצר החיצונה של מלך

בגמרא דר"ה חד אמר בניסן נברא העולם וח"א בתשרי נברא העולם כמ"ש האר"י שהקיץ הוא עלמא דנוקבא והחורף עלמא דדכורא כי נראה דבשביל זה הימים ארוכים בקיץ ליתן תגבורת דכורא בנוקבא ובחורף הלילות ארוכים ליתן תגבורת לנוקבא כי זה העיקר לכלול מדת היום בלילה ומדת הלילה ביום. ועלמא דנוקבא היא היראה ועלמא דדכורא הוא האהבה ובזה פליגי דמר סובר בניסן נברא כי עיקר בריאת העולם היה בסיבת ניסן דהיינו היראה, ומר סובר בתשרי נברא העולם דהיינו כי העיקר בריאות העולם היה בסיבת אהבה

או יאמר חד אמר בניסן נברא העולם וחד אמר בתשרי כו' כי בראשית ברא אלהים בשביל צדיקים שנקראו ראשית, וידוע הפלוגתא אי צדיק עדיף או הבעל תשובה עדיף ותשרי רמז לבעל תשובה כמ"ש במדרש תשרי ותשבוק כו' ואותיות תשר"י הוא אותיות א"ב למפרע דרך תשר"ק כי