תפארת עוזיאל חלק א פו

דידוע דצדיק אינו מטמא וזה כוונת המדרש אבל למטה כמה שטרות כו' פי' אבל למטה שיש רעות וגזל ביניהם ולכך מטמאין ולכך אמור אל הכהנים לנפש לא יטמא

וספרתם לכם שבע שבתות וגו'. כנדה שצריכה שבעה נקיים והוא כמו לטהר גופנו אשר מורכב מארבע יסודות ונשמותינו כלול משלשה. נפש. רוח. ונשמה. כנודע מזוה"ק הרי שבעה נגד שבעה שבועות וגם לקבל התורה בעצרת אשר נחלקת לשבעה תורה נביאים וכתובים משנה תוספתא תלמוד ואגדה כמ"ש במדרש פרשת אמור ע"ש בידי משה

על ספירת העומר. עמר בגימט' שלש מאות ועשר במצוה ספירה נותנין אור לש"י עולמות שעתיד השי"ת להנחיל לנו כמאמרם ז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות

איש אשר יתן לכהן לו יהי'. הנה רש"י ז"ל נדחק בזה אבל הכוונה הוא שכל הוצאות אדם בממונו שמוציא אותו לאכילה ולשתי' ולשאר דברים הכל מאפס ותוהו נחשב לו ולא יקח ממנו כלל לעולם שכולו קיים רק אשר יתן צדקה לכהן לו יהי' שאצל צדקה שהאדם עושה בממונו נתייחס הדבר להיות שלו לעולם הקיום

וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא. שהוא ית' בורא נשמה כדי שלא יהי' לנשמה נהמא דכסופא והנשמה הוא חלק אלהי ממעל וזה קנין כספו שקונה הבושה כי כסוף הוא לשון הבושה (וע"ד זה איזה שאור שהכסיפו פניו שחטא כ"כ שבייש לצלם אלהים) ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו הלחם שלו ולא מתנת חנם מאתו ית' ובת כהן כי תהי' לאיש זר וגו' וכי תהי' אלמנה וגרושה וזרע אין לה שלא הוליד מעש"ט כי זה עיקר תולדותיהם של הצדיקים ושבה אל אביה כנעורי' כקודם ביאתה לעולם מלחם אביה תאכל נהמא דכסופא ולא לחמה

לעתיד לבא יצוה הש"י לאומות מצות סוכה. כי הם אומרי' שרם ה' על כל גוים שאינו משגיח על מעשה התחתונים וא"כ עיקר הכחשתם הוא באדני כביכול שאינו משגיח כמו שאר אדון. אבל הוי"ה הרמז שהוא מהוה הכל מודים. ואפשר שמזה הטעם לא הי' אדם שקרא לקב"ה אדון עד שבא אברהם (כי באמת האדנות והשגחה הוא מכח האהבה מקלקלת השורה וזה אברהם) ולעתיד יראה השי"ת מצות סוכה בגמטריא הוי"ה אדני פי' שיראה להם כי גם השגחה והאדנות היא בו ית'. וזה כל גוים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך אדני: פרשת בחקתי

אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם עתם. שמעתי מפי מורי ורבי הגאון החסיד מו"ה דוב בער ז"ל שהכוונה דהנה מתחבולות היצר כשהאדם עומד בתפלה או בלימוד אז הוא מבלבל במחשבת פיגול וחוץ ומערב דברי הגשמיות בתוך דברי הרוחניות משא"כ אם בחקתי תלכו שתהיו צדיקים אז ונתתי גשמיכם בעתם ר"ל הגשמיות שלכם דהיינו המחשבה על מו"מ ועבודת הארץ לא יהי' כ"א בעתו בשעה שעוסק בגשמיות ולא בשעה שעוסק ברוחניות

עוד על כוונה אחרת שלא יאמר האדם אם אענה את נפשי בתעניות וסיגופים כמבוא' ואמעט אכילתי וכל הנאתי א"כ אהי' חלש ולא אוכל להשתדל בעד פרנסתי ושאר עבודת הגוף ע"כ מבטיח הכתוב אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם ר"ל הגשמיות הצריך לכם לעבודת הגוף לא יהי' נודד מכם בעת הצורך לכם שאף עפ"כ יהי' לכם קיום וחיזוק הגוף להשתדל בעד פרנסתכם לפרנס אשתו ובניו

והתודו את עוונם וגו' במעלם אשר מעלו בי וגו'. פי' כי מודה ועוזב ירוחם אבל אם אינו עוזב רק מודה לחוד לא מועיל מידי וחלילה גרועי גרעי כי צעקנו בפינו חטאנו ופתלתול ועקש לבנו וזה והתודו במעלם פי' בעת הוידוי עדיין הם במעלם אשר מעלו כי לא עזב און רק וידוי לחוד לכן אף אני וגו' או אז יכנע לבבם