תפארת עוזיאל חלק א פה

או יאמר והזרתם את בני ישראל מטומאתם. פי' לשון זרות שהטומאה יהא זרה אצלם ולא מקורב להם

או יאמר והזרתם. הוא לשון זר כשהצדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן וזה בא ע"י הטומאה שיש בזר ויש בחירה והצדיק בוחר בטוב. וזה והזרתם מטומאתם ע"י הטומאה יבוא להם זר ובמה יתרחקו מהטומאה ע"ז אמר ולא ימותו בטומאתם ע"ד שכתבנו לעיל שוב יום אחד לפני מיתתך נמצא כל ימיו בתשובה כנ"ל והחובות נעשים זכיות וזה והזרתם מטומאתם ע"י העוונות יהי' להם זר כשיעשו תשובה בכל יום מחמת שלא ימותו בטומאתם יחשבו בכל רגע שהוא יום לפני המיתה כמדובר

או יאמר ועכ"פ ולא ימותו ולהמון עם מדבר שעכ"פ יראו לעשות תשובה קודם מיתתן כנ"ל: פרשת קדושים

קדושים תהיו וגו' איש אמו ואביו תיראו. נראה טעם הסמיכות כי ממזר סובר שמכבד לאביו והאמת לא כן הוא ולפעמים יש לו מחלוקת ומזלזל את אי שהוא אביו ממש וכן אסופי לאמו וקדושים תהיו קאי על גדר ערוה כידוע מאמרם ז"ל לכך נאמר בסמוך איש וגו' משא"כ בממזר

או יאמר אע"פ שתהא קדוש מ"מ לא יהי' לך תפארת כי אפשר בא קדושתך מצד מעשים טובים שבאביך ואמך ולכך סמך איש וגו'

והדרת פני זקן ויראת מאלהיך. כי כל קרבן לא הי' כשר להקרבה פחות משמנה ימים, והטעם אחז"ל שצריך שיעבור עליו שבת א' עכ"פ והכוונה ידוע שע"י שעבר עליו שבת נכנס קדושה לתוכו שיהי' כשר להקרבה ואם בבהמה שהיא לא עושה שום פעולת מצוה בשבת נכנס קדושה ע"י עצומו של יום ש"ק ומכ"ש שיכנס לתוך ישראל עם קודש קדושה בכל שבת ע"י שמירת השבת וכן ע"י כל מצוה ומצוה ומטעם זה ציוה הוא ית' להדר פני הזקן שנכנס בו הרבה קדושות אלהות ע"י רוב הימים והשבתות שעשה וזה והדרת וגו' ויראת מאלהיך מחלק קדושות אלהות אשר בקרבו ואפשר דזה כוונת חז"ל אני הוא שקיימתי מצות זקן תחלה שהוא ית' השפיע בו קדושתו

או הפשוט שהוא יתברך האריך ימיו וקיים מצות זקן תחלה

הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ידוע כי דברים היוצאין מן הלב נכנסין ללב ולכך צריך כל מוכיח להוכיח א"ע ע"ד התקוששו וקושו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים וכשמדבר דברי מוסר ואין יוצא מלבו אזי מגדל החטא יותר לשומע דמ"מ שומע דברי אלהים חיים בדברי תוכחות ומוסר שזה אומר והשומע אינו משים על לבו מחמת שאין יוצא מלב המוכיח בשלימות ומ"מ הוא כעין יודע רבונו כו' כיון ששומע דברי תוכחות וכ"ז בכוונת הפסוק הוכח תוכיח כפול כי גם המוכיח צריך שיוכיח א"ע ג"כ בדברי מוסר שאומר לחבירו וזה את עמיתך את לשון עם ולא תשא עליו חטא שהוא לשון הגבהה. פי' לא תגדיל החטא אצל השומע אם תאמר בלא כוונת הלב אז אתה מגדיל החטא מטעם המדובר למעלה ודו"ק

ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא. הכוונה דהנה מצד השכל אינו ראוי לבני אדם אשר מעפר יסודם אליו יתברך הדביקות כי אין דביקות שייך כ"א בדברים הדומים רק שהוא ית' אינו רק מצד החסד וזה הוא ואיש זה הקב"ה שנקרא איש כמד"א ה' איש מלחמה אשר יקח את אחותו כי אחותו הוא לשון דביקות ור"ל כי בהיות הוא ית' חפץ בדביקות בני אדם להדבק חסד הוא כנ"ל שאינו כ"א מצד החסד: פרשת אמור

במדרש אמור אל הכהנים. קשה יום ליום יביע בתקופת ניסן ותשרי היום והלילה שוין מכאן ואילך כו'. ונראה