תפארת עוזיאל חלק א פב

יותר ויותר גדולה ויש לו בושה במה שהכין כי הכל בעיניו מעט נגד אהבתם וזה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו ר"ל מחמת גודל אהבה נבזה בעיניו כל עבודתו שעושה שנראה בעיניו שמקצר עבודתו מחמת גודל אהבתו אליו ית'

אחות לנו קטנה ושדים אין לה כו'. כתב בזוהר הקדוש שבעבוד' הבורא ית' צריך שמחה וחדוה והקשה הזוהר הא החוטא כשהי' מביא קרבן הי' צריך לב נשבר ולא הי' חדוה ותירץ הזוהר דהלוים בשירם הי' עושין חדוה והקשה בזוהר הא תינח בזמן שבהמ"ק הי' קיים עכשיו מה נעשה שע"כ צריכין לב נשבר וזה כוונת הפסוק שבעו"ה האחות והתחברות שיש לנו בגלות המר אין לנו והוא קטנה ששדים אין לה פי' שני מיני השפעות דהיינו השברון לב והשמחה כמו שהי' בזמן שביהמ"ק הי' קיים אין לנו וענין זה אחשוב בכוונת המקרא לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו ופליגי במס' ר"ה שני מ"ד חד אמר אימתי לבשו כרים הצאן בזמן שעמקים יעטפו בר וחד אמר אימתי לבשו כרים הצאן בזמן שיתרועעו אף ישירו והיינו דכרים נאמר על שם הקרבנות כמאמרם ז"ל ע"פ והקרוב אליו כרשנא וגו' שזה הקרא נאמר על הקרבנות כרשנא כלום הקריבו לפניך כרים וידוע כי ע"י הסמיכה האדם דוחה כח המשחית שברא בהחטא כמ"ש האלשיך והמפרשים בשעיר המשתלח וכשהקרבן הי' נשרף נשרף גם כח המשחית ע"י שבירת לב האדם בחושבו כי מן הראוי הי' לו לעשות כן כי אדם כי יקריב מכם קרבן וכמ"ש בזוהר זבחי אלהים רוח נשברה שע"י לב הנשבר הי' זובח למדה"ד וזה לבשו כרים הצאן כי צאן רמז למשחית מלשון צא תאמר לו וזה הצאן ר"ל כי לבשו כרים הן הקרבנות הצאן כח הקליפות ועמקים הוא ע"ד ועמקים יעטפו לשון שבירה כמ"ש המדרש ע"פ כי רוח מלפניו יעטוף כי הוא ית' מחליש כח הרוח קודם שיצא לעולם ובר היינו החיצונים שהם מלבר ולא מלגאו וזה הפי' ועמקים יעטפו בר ר"ל שישברו הקליפות יתרועעו אף ישירו ר"ל הלוים בשירה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אימתי לבשו כרים כי שני הדברים הכרחים הלב של החוטא שיהא נשבר ונדכא וגם שיר של הלוים (ולפי מ"ש התוס' בר"ה כי לבשו כרים הצאן היינו הזיווג רמז כך כי ע"י הקרבן נעשה יחוד למעלה)

או יאמר אחות לנו קטנה באופן אחר הכוונה על מה שאמר בגמרא שלשה דברים שמאל דוחה וימין של הקב"ה מקרב תינוק ואשה כו' וזה הוא שדים אין לה שאין אנו עתה אפילו במדריגה להיות שמאל דוחה וימין מקרב שהוא ר"ת שדי"ם שמאל דוחה ימין מקרב ואבאר מקדם למה לפעמים נכתב מהשילוב מהוי"ה עם אדני בדרך זה אידהנוי"ה אותיות אדני קודם הוי"ה ולפעמים בדרך זה יאהדונה"י אותיות הוי"ה קודם והענין כי לפעמי' נראה לאדם שהדבר שעשה לו הקב"ה הוא דין גמור אבל הוא לטובתו כמו היסורין לצדיק בעוה"ז כדי שיזכה לחזות בנועם ה' וכמו כן שאר הדברים וכן להיפוך שפעמים נראה להאדם שהדבר שעושה לו ית' הי' לרחמים אצלו ואינו כן כנ"ל כי הוא לרע לו ובאמת הוא הכל אחדות גמור כי אין שייך בו ית' לא מדה ולא שינוי ולא תמורה רק הכל אחדות גמור וזה מורה השני שילובים השילוב הראשון אידהנוי"ה שאף שאותיות אדני הוא קודם שהוא מורה על מדה"ד מ"מ הוי"ה ב"ה שהוא רחמים גנוז בתוכה שלפעמים מגיע לו ממדה"ד רחמים גמורים כנ"ל שאף שהמקיץ הוא דין מ"מ הניקוץ ב"ה הוא רחמים והשילוב השני יאהדונה"י מורה שאף שהמקיץ הוא אותיות הוי"ה ב"ה שהוא רחמים מ"מ לפעמים מגיע ממנה מדה"ד ע"כ הניקוץ ב"ה דהיינו אותיות המאוחרות הם אדני מורה על דינים המגיע לפעמים מרחמים כי כולו חד מאחדות הפשוט ב"ה. עוד בדרך אחר כי שם הוי"ה מורה על שם עצמותו שהוא מהוה את הכל והשם אדני הוא טעם עליו ית' על בריאות העולמות והברואים כדי שיכונה בו ית' שם