תפארת עוזיאל חלק א ע

או יאמר שאנו שואלין להקב"ה למה אנחנו בגלות. ואף שאנחנו חוטאים מ"מ הלא כמה אומות חוטאים ולמה נגרע. ויש בזה להרחיב הדיבור אבל בדרך קצרה בתשובת זה השאלה יספיק מה שכתוב בשל"ה הקדוש ע"פ וזכרתי את בריתי יעקב שזה ברכה לכאורה ולמה כתיב באמצע התוכחה ותירץ דגם זה הוא תוכחה כי מי שהוא ממשפחת רם גדולי הערך והוא אינו הולך בדרך אבותיו חל עליו עונש גדול א' שהוא מבזה משפחתו שנית שיש לו ליתן לב על אבותיו והוא לא עושה כן בודאי ענוש יענש ואין העונש כ"כ על מי שלא ראה צדקות מאבותיו כי כולם הלכו אחרי ההבל ויהבלו וזה בעוונותינו וזכרתי את בריתי יעקב ג"כ רעה חלילה שאתם בני קדושים אנשי השם אשר בארץ המה ומ"מ סרתם מן הדרך הטובה שמתם האור לחושך וזה יספיק בקיצורים לשאלה הנ"ל מחמת שאנחנו זרע קודש מחוייבים להודות לבוראנו אשר בחר באבותינו ולנו וזה שאלת הפסוק הגידה לי וגו' שלמה אהי' כעוטי' על עדרי חבירך אצל הרשעים ולמה אנחנו חייבים יותר ובודאי סוד גדול על זה הנעלם ומכוסה מעיני הכל. וזה משיב אם לא תדעי לך נסתר הדבר אני אומר לך הנגלה שאתה מחוייב לילך בדרך אבותיך הקדושים וזה צאי לך בעקבי הצאן הם האבות כפרש"י ז"ל

או יאמר צאי לך בעקבי הצאן. ע"ד מאמרם ז"ל יתקן חלבנה בקטורת מה שלא נתקן הלבונה כי תענית שאין בה פושעי ישראל כו'. וזה נראה לדעתי בכוונת הלל שאמר אם אני כאן הכל כאן דקשיא דידוע עניוות של הלל והאיך יאמר דבר שהוא גאוה גדולה ורש"י ז"ל תירץ. ולענ"ד בפשיטות של דבר זה כיון הלל מכח גודל עניוות שהי' בו אמר אם אני כאן דהיינו מאמרם יתקן חלבנה הכל מתוקנים כי כל תענית כו' ודו"ק. וזה רמז הפסוק אם לא ירד אחיכם הקטן אתכם וזה עיקר לתקן אנשים השפלים לא תוסיפו לראות פני כמאמרם ז"ל כל תענית שאין בה מפושעי ישראל כו'. וע"ד רמז אמרתי אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. כי ידוע כי אדם רמז למדריגה גדולה וזה כי יקריב שהקרבן יהי' מכם. פי' שיקריב אנשים מכם לה' כי מלת קרבן הוא מלשון קורבה שמקרבין כל העולמית הנשפעין לשפע כידוע בספרי המקובלים ודו"ק. וזה בעקבי הצאן באלו האנשים שהם בעקבי השפלות ורעי את גדיותיך הילדים קטנים כי זה מצות עשה ושננתם לבניך לגדל את בניו לתלמוד תורה ואפשר רמז בזה בפסוק אם לא תדעי לך היפה בנשים כמאמרם ז"ל הני נשיא במאי זכיא באקרויי בנייהו בבי כנישתא וכו' וזה ורעי את גדיותיך הילדים רכים על משכנות הרועים כי חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסיר ממנו ודו"ק. וכן שמעתי פי אל שומע תפלות ותחנונים אתה דהיינו אצל מלך בשר ודם כשמתפללין אליו אז השומע הוא דבר אחר והתפלות הם דברים אחרים והמשמיע הוא דבר אחר אבל אצל הקב"ה התפלות והמשמיע והשומע הכל דבר א' וזה הפי' ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים דהיינו השכינה כי האדם צריך לראות שיהי' קולו נקי מכל סיג ואז יזכה שלא יפסוק הקול של מעלה להתלבש בקולו התחתון כמדובר למעלה באריכות קצת אבל כשקולו מעורב עם תאוות היצה"ר אז נפסק הקול שלמעלה אף שמתחיל לדבר והנה בתיקונים כתב כי היה רמז לאותיות כמו הסוס לרוכבו כך האותיות לגבי התגין וידוע כי פרעה רמז ליצה"ר הקליפות וזה לסוסתי כשהאותיות שלי הם ברכבי פרעה שיצה"ר רוכב עליהם דמיתיך רעיתי לשון שתיקה מל' דום כפי' רש"י ז"ל פי' אז רעיתי צריך לשתוק אע"פ שהי' התלבשות מ"מ מוכרח הקול שלמעלה לפסוק מחמת שיש התגברות היצר בקול התחתון

או יאמר ע"ד רמז שכתב במגן אברהם כשבא לאדם מחשבה זרה בתפלה צריך לשתוק עד שיעבור המחשבה זרה. וזה כוונת הרועה לסוסתי כשהאותיות שלי הם אצלך ברכבי פרעה שהמחשבה זרה רוכבת