תפארת עוזיאל חלק א סה

במה שאמרו האי עלמא כבי הלולא דמיא כי אנו רואים בדרך העולם והנהגה שנהגו בהלולא יש נותנים לרחוקים לאכול ולשתות הרבה יותר מדאי ולקרובים אינם נותנים מאומה ובודאי לא מחמת שנאה רק מחמת אהבה וכן הדבר הזה מה שיש להצדיק עניות הוא מחמת קורבה ולרחוקים ביותר נותנים לאכול ולשתות. וקרוב לדבר זה ראיתי בכתבי המנוח החריף החסיד מו"ה חייקא זללה"ה כאן נקצר באריכות תירוץ המספיק ע"ז הענין וזה כוונת הפסוק אל תראוני שלא תעשו לי יראה מחמת שאני שחרחורת ותירצו לומר שזפתני השמש פי' שהעניות בא מכח קטרוג הדינים המכונים בשם שמש כמ"ש האר"י ז"ל (כי שמש בגמטרי' ב' פעמים ש"ך דינים הידוע) ששקר הוא ואדרבא בני אמי נחרו בי דהיינו החברים הקרובים כמשל של בי הלולא וזה בני אמי לשון קורבה כי הואיל ואנחנו בנים למקום לכן נחרו בי כלומר עשו לו החרון אף בעוה"ז כדי להרבות שכר בעוה"ב והם שמוני להיות נוטר את הכרמים פי' שכל העולם ניזון בשבילי וכרמי שלי לא נטרתי כי חנינא די לו בקב חרובין והוא פי' מספיק לעד

או יש לומר שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. ע"ד הראשון שכתבנו בשיר השירים כי עיקר השיר אשר הוא להקב"ה דהיינו לעשות לו נחת רוח וראה אחי ששמעתי מרבותי כי אף אם אדם הולך למקוה לקבל קדושה ג"כ אינו רשאי לכוין שיקבל קדושה בשבילו שרוצה שיתקדש ויטהר כי זה הוי ג"כ לגרמי' אך הכוונ' במקוה נראה ע"ד למ"ש לעיל כי אם יזדמן חלילה שהילד חלוש אז נותנין החלב לכלב חלילה גלל כן מוכרח האדם לטהר א"ע כדי לעשות נחת רוח לקונו במה שיוכל לקבל שפעו כי דרכו הוא להיטב ואינו צריך לגלות דברים כאלו כי לכל אחד ואחד איכא השגה בפ"ע במה שילמוד אותו ה' אם ילך בתמים כי לא ימנע הטוב להולכי בתמים וזה חדשים לבקרים כי בכל יום ויום צריך האדם לחדש במצות האיך לעבוד את בוראו כמו שהוא כביכול מחדש בכל יום מעשה בראשית וזה בכל יום יהי' בעיניך כחדשים אבל מי שמבקש הכל על עצמו מקוננת השכינה נתנני בידי לא אוכל קום כמ"ש האריז"ל והיינו דכתיב נפלה ולא תוסיף קום וחלילה ליכא תקומה כלל לשונאיהן של ישראל. אך ידוע מ"ש בזוהר דהיינו שמתחילה הי' לה תקומה על ידה בעצמה בלי סיוע כלל אבל כעת נפלה ולא תוסיף קום בעצמה רק צריכין להקים אותה וזה ע"י מעשינו הרצוים לו ית' והיינו מחמת התפלות שאנחנו מבקשים על גודל צרת השיעבוד משכינת עוזו אבל מי שמתפלל הכל על גרמי' אז הוי בידי לא אוכל קום ומפורסם הדבר בשם התיקונים צווחין ככלבא הב לנא חיי הב לנא מזוני ולית מאן דאשגח על מה דכתיב שארה ועונתה לא יגרע דהיינו התורה והמצות ע"ש. וז"ש שמוני נוטרה את הכרמים דהיינו שאשמור הכרמים שלהם דהיינו חיות ומזונות אבל כרמי שלי לא נטרתי דהיינו שיבקשו על התורה והמצות דהיינו שארה וגו' כמ"ש בתיקונים וכעין זה אמרתי מה שאנו אומרים בפזמון בראותי כל עיר על תלה בנוי' ועיר האלהים מושפלת כו' מלבד המוסר הגלוי רמוז עוד שכל עיר הגשמיות בנויה אצל כל אדם תמיד ודואג וחושב על פרנסתו ומלבושים הצריכים לו ועיר אלקים דהיינו הרוחניות שבאדם מושפלת (נראה לפרש דבריו הקדושים כי עיר הוא רמז להתעוררות ומלת בנוי' הוא מלשון הבנה וזו שכל עיר כל התעוררות של אדם הוא על תלה בנוי' שיהא עשיר ובעל הבית גדול כיתד שלא תמוט אבל עיר אלהים ההתעוררות של אלהות הוא מושפלת)

ולהמשך הפסוק מרישא לסיפא הוא כנ"ל. אל תראוני מה שאני שחרחורת הוא מחמת שזפתני השמש דהיינו תגבורת הדינים כנ"ל. דכבר כלו כל הקיצין ואנחנו לא נושענו מאחר שתחלת הגלות לא הי' רק על יום א' דהיינו אלף