תפארת עוזיאל חלק א נט

להוסיף כח למעלה כ"א בעשיות התורה והמצות לשמה שלא ע"מ לקבל פרס כמאמרם ז"ל אשרי מי שעוסק בתורה ועושה נחת רות ליוצרו וזה הכוונה צריך להיות בכל הדרכים לעשות נחת רוח לקונו כמו שציוונו וזה מישרים אהבוך כמ"ש האר"י ז"ל כי רמי' נקרא מי שעושה מצד דבר אחר דהיינו יראה כי אין לך רמי' גדול' יותר מזה שבלא היראה לא הי' עושה משא"כ מי שעושה לשמה זה הוא הדרך הישר וזה מישרים אהבוך בלא שום טעם כלל כגון קבלת שכר או יראת העונש וגם זה נוטה קצת לפי' הראשון שכתבנו כי האהבה תמיד הוא בשוה משא"כ אהבה שהיא תלוי' בדבר כי הם עתים משונים כשבטל קצת מהדבר נתחלש האהבה קצת וכבר כתבנו קצת עד"ז ע"פ ע"כ עלמות אהבוך שהוא לשון עולם ועד בלי הפסק וזה משרים שהאהבה אמיתי הוא תמיד שוה בהתחזקות גמורה. ודי בזה למבין

עוד במדרש משכני הוא לשון מסכן עניות כי יאה עניותא לישראל כו' פי' כי מכח עניות הם הולכים בדרכיו ית' וזה נתת לי עניות דהיינו משכני כדי שאחריך נרוצה שארוץ אחריך וכן אמרתי דרך רמז כי יש תשר"ת ותר"ת בתשר"ת התרועה סמוך לשברים ובתר"ת התרועה סמוך לתקיעה כי יש ב' בני אדם אחד כשהקב"ה משפיע אליו כל טוב אז מתגבר והולך בדרכיו ית' לבל יהי' כפוי טובה חלילה וזה תקיעה תרועה כי תקיעה היא פשוטה רמז להתפשטות שפעו ית' ותרועה הוא לשון ריעות והתחברות כי מכח התפשטות הטוב הוא מחבר א"ע למדותיו ית' ובאמת לא יאונה לצדיק כל און ונשאר בתקיעה דהיינו להתפשטות כל ימי חייו וכמאמר הכתוב נער הייתי גם זקנתי וגו' וגם תרועה הוא מלשון כותל רעוע דהיינו לב נשבר כמ"ש בזוהר כמ"פ דהיינו הצדיק כשרואה שטוב לו בעוה"ז יש לו תמיד לב נשבר כי פן ואולי חלילה ינכה לו מזכיות כמו שכתב התרגום על פי' ומשלם לשונאיו להאבידו על פניו ישלם לו דהיינו שהקב"ה משלם לשונאו דהיינו הרשע תיכף שכר המצות שעשה בעוה"ז כדי להאבידו מעוה"ב רב טוב הצפון אשר עין לא ראתה וזה לא יאחר כי משלם לו תיכף בעוה"ז מה שא"כ לצדיקים הוא מאחר השכר לעוה"ב. וע"ד רמז אפשר כי שט"ח המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין וזה יש עושר לבעליו לרעתו להאבידו מעוה"ב כמד"א ויציצו כל פועלי און בעולם העובר כדי להשמדם מעולם העתיד שהוא עדי עד והצדיק דואג ע"ז וזה מן התקיעה נמשך התרועה דהיינו שברון לב כי צדיקים אין להם מנוחה כו' כמאמרם ז"ל בשעה שביקש יעקב לישב בשלוה כו' אבל ראיתי בני עלייה והם מועטים אדרבא אוהב כסף כו' ותמיד אץ להעשיר ושוכח בעבדו' ה' ית' ויאה עניותא לישראל כמאמר המדרש ואדרבא על העשירות נאמר ורם לבבך ושכחת משא"כ בעניות מתחבר א"ע לבוראו וזה שברים תרועה כי מכח השבר שהבורא ב"ה משבר אותו הוא מחבר א"ע לבוראו וזה נמשך התרועה מכח השברים ואמרתי בדרך רמז פי' ע"פ פקודי ה' ישרים משמחי לב כי העניות נקרא בלשון חסרון כמ"ש המפרשים ע"פ והי' בך חטא פי' כי יהי' בך חטא הוא מלשון חסרון כי יהי' בך חסרון ומלת פקד נרמז ג"כ על חסרון לשון לא נפקד ממנו איש וזה פקודי ה' מה שהשי"ת מחסר לפעמים והוא לכאורה דין והוי"ה רומז לרחמים מ"מ ישרים כי זה האכזריות הוא רחמנות שהם משמחי לב דהיינו הנשמה הקדושה שהוא התאמצות באדם כמו הלב שמכח העניות הוא הולך בדרך הישר והבטיחונו רז"ל כי המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וזה התקיעה שאחרי' כי אחר התרועה שמחבר א"ע לבוראו נמשך לבסוף תקיעה ושני דברים הבטיחונו רז"ל אחד שיהי' עושר לבסוף השנית שיקיים את התורה מעושר ולא יבעוט מחמת עשירות ולזה יועיל לו הקיום שקיים מעוני וזה רמז אצלי בפסוק מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה. פי' מן המצר כשאני קורא בשמו הגדול במצר שאקיים מעוני יהי' הסוף במרחב שאקיים