תפארת עוזיאל חלק א נב

טפה שמן כך אם יכניס דבר תורה בלבו יצא כנגדו טפה לצנות וכן להיפוך) רק ע"ז אמרו חז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצ"ה שנאמר רגזו וכו' ואם לאו יזכיר לו יום המיתה ומכח זה יכנע לב הערל וע"ז מסיים ע"כ עלמות דהיינו על מות דהוא מלאך המות כמאמרם ז"ל בע"ז בשביל שאנו משימין על לב את יום המיתה באה האהבה

באופן אחר ישקני וגו'. כי ידוע שלא עשינו כהוגן במה שאמרנו למרע"ה דבר אתה עמנו ואל ידבר עמנו אלהים כי טוב הי' לנו לשמוע את תורת ה' מפי הגבורה עצמו ולא ע"י סרסור וזה הלואי ישקני מנשיקות פיהו שקבלנו מאתו ית' התורה ועי' ברש"י. וגם לריח דהיינו מרחוק כמ"ש רש"י פי' אף שקבלנו מרחוק ע"י סרסור ג"כ שמניך טובים דהיינו התורה הקדושה והמצות טובים מאוד

באופן אחר ישקני וגו'. דהיינו שמבקש על גדולת העוה"ז שהוא דרך לעוה"ב כעין שאמרתי ע"פ טעמו וראו כי טוב ה' פי' שטעמו לגשמיות ותראו טעמים הערבים והכל בא מכחו ית' ומכ"ש מה טוב ומה נעים שמו הגדול ב"ה ואז תראו כי טוב ה' (וזה מבואר אצלי על הזמר אכלו משמנים פי' אכלו מלשון והסנה אינו אוכל שיהי' לכם דביקות משמנים הגשמיות שתראו שבו ית' תלוי הכל ושכל הטעמים והתענוגים הטובים והמתוקים תלוים בו שהכל נבראים ממנו ית'. ובאמת הי' במן כל הטעמים) וזה אומר ישקני מנשיקות פיהו פי' כעין שתקנו לנו במחזור ומברכות פיך כולם יתברכון פי' כי יהי' לו ברכה וע"ז מסיים ואין רצוני בשביל תענוג הגשמיות רק כי טובים דודיך מיין דמכח הגשמיות אני מכיר נועמיך וטעמיך. או טובים הוא מלשון הדלקה וכמ"ש לעיל כדעת קצת מפרשים על בהטיבו את הנרות ועיין בפי' הרמב"ן לשיר השירים ע"פ זה כי מכח היין דהיינו רחבת עוה"ז אני דולק באהבתך כעין מאמרם ז"ל שמעתתא בעי צלותא וזה דבר בעצמו לריח שמניך טובים כשאני רואה ששמניך הגשמי' הם טובים מכ"ש שומן תורק שמך ששמך הגדול הוא נעים על כן עלמות הוא מלשון שני עולמות כמאמרם בע"ז פי' לכך אני מבקש ממך טובה בשני עולמות אבל הכוונה שלי אינו רק אהבה שאהיה אוהב אותך כנ"ל ולא לשום פני' אחרת וכעין מאמר רבינו הקדוש מימי לא נהנתי אף כאצבע קטנה אף שלא פסק לאכול לא צנון ולא חזרת משלחנו כל ימיו מ"מ לא הי' לו הנאה כלל רק כל כוונתו הי' לש"ש ר"ל בלי תאוות הגשמיות ואין רצוני להאריך כי קצר המצע ועיין היטב

והמשך הכתובים הוא לפי' הראשון אשר כתבתי שה"ש אשר לשלמה דהיינו זה הוא קודש קדשים אשר הוא מיראה הרוממות כו' רק דכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו וגם יראת העונש הוא טוב מאוד כי לפעמים שאדם נופל ממדרגה עליונה וא"א להיות כ"כ תמיד במדרגה זו שיועיל לו היראה הרוממות וצריך לעבוד ביראת העונש וע"ז נאמר לא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו וצריך לעבוד בכל מה דאפשר לפעמים ביראה גדולה ולפעמים ביראה תחתונה כי הכל יפה בעתו אף שיראה הרוממות להאהבה הוא יותר גדולה ואפשר שמטעם זה קרא דוד הע"ה לעצמו לפעמים חסיד ולפעמים עני כמו שמקשה בזוה"ק. ולפמ"ש יובן היטב כשהי' במדריגה יראה הרוממות קרא על עצמו חסיד וביראת העונש קרא לעצמו עני שהיא מדריגה תחתונה. ועד"ז נראה ליישב קושיית רבותינו דפעם א' כתוב בתורת ה' חפצו ופ"א כתוב ובתורתו והיינו דיש שני טעמים ללימוד התורה א' כמ"ש החסיד בחובת הלבבות דאם המלך שלח כתב לעם מדינתו ולא הי' יכול לקרות בו תיבה או יותר בודאי יש להם לחרוד ולחפוש לבני אדם שיקראו לו דשמא יש בתיבת זו מצות המלך. וכמשל ממ"ה הקב"ה צוה לקרות ולעסוק תמיד באגרת שלו דהיינו תורתינו הקדושה להבין כל דבר ולחפש אחר רב