תפארת עוזיאל חלק א מב

ממוצע וזה פשטתי את כתנתי וגו' רחצתי את רגלי. וזה בכל מקום אשר וגו' אבוא אליך ע"ד שהוא לשון שקיעה כי יהי' התלבשות השרים שלמעלה משא"כ בא"י שהוא ונגלה כבוד ה' בעצמו בלי לבושים הם המלאכים שנקראים רגלים אלא בכבודו ובעצמו ובכל הדביקות שיש לאדם פושט לבוש ומקרב את בוראו וזה נפתלי נפתולי בדביקות שיש לו אילה כנוי למלאך כמ"ש האר"י ז"ל שלוחה פי' הפשטה והבן

או יאמר אילה. כנוי לשכינה כמ"ש בזוהר ומכח הדביקות מקרב הגאולה וזה נפתלי על הדביקות אילה שלוחה ששולח השכינה מן הגלות או שבורא מלאך בעשיית המצוה היכל לבנת הספיר ספיר ימין לבנת שמאל כמ"ש בזוהר והאר"י. הרמז כי ימין למיימינים הוא ספיר אור ולמשמאילים צריך תשובה וכשלג ילבינו וזה לבנת והבן: פרשת תרומה

וידבר ה' אל משה לאמר. הכוונ' היא שכל התגלות השכינ' לא הי' על משה רק בשביל ישראל וזה הוא לאמר שכל עיקר אמירת הקב"ה רק בשביל לאמר לישראל ולא בזכות עצמו

והבריח התיכון וגו' מבריח מן הקצה אל הקצה דא יעקב כמ"ש בזוהר כשהאדם עובד ליוצרו וליצרו כידוע וזה מן הקצה אל הקצה והוא ית' שומר שלא יחטא אף מי שהולך בדרך סכנה מ"מ כשזיו איקונין של מלך אצלו הוא ניצל מכול' וזה מלך אסור ברהטים פי' כעין שכתב רש"י הקב"ה הוא המלך קשור ואסור ברהטים לשון מרהט רהיט שהאדם רץ מרוחניות לגשמיות והוא ית' קשור בו שייראו מלפניו ולא יוכלו להחטיא אותו

או יאמר מבריח כי מי שהוא בורח נקרא בורח ומי שהוא מבריח לאחר נקרא מבריח והאדם במעשיו מתקן ומעלה ניצוצין קדושים מכל דבר וזה מבריח פועל בריחה מן הקצה התחתונה אל קצה עליונה. וזה תתן להם ילקוטון שילקט ניצוצי קדושי וטהרה: פרשת תצוה

ואת החלב המכסה את הקרב. פי' החלב דהיינו תאוות הגשמיות מכסה ההתקרבות לבורא ית' ויש חלב על הקרב כי יש כמה בני אדם שאין מכסין ההתקרבות לגמרי ע"י תאות הגשמיות כי גם לקדושה יש לו התקרבות אלא שאינו שומר ונהנה מעבודתו ית' וזה ג"כ אינו מעלה וזה קרוי חלב שעל הקרב שהגשים עצמו במעלה יותר מהקרב כמ"ש החסיד בחובת הלבבות כמו שמים ואש אי אפשר להיות בכלי אחד שא' מזיק לחבירו כך אי אפשר לאדם שילך אחר תענוג עוה"ז ויהא בעוה"ב

ונתגלה לי בחלום פי' הפסוק כסיל בחושך הולך דהיינו צדיק גמור שהולך ממדרגה למדרגה כידוע כמ"ש ונתתי לך מהלכים וגו' וזה אחשוב כוונת הפסוק הלא כבני כושים אתם לי כי כוש רומז על שחרות כמו שכושי הוא שחור וכ"כ זקיני הרמ"א בספר מחיר יין במגילה מהודו ועד כוש שהודו רמז על ילדות האדם דעדיין הוד והדר לפניו ועל זקנתו כתיב כוש שהוא לשון שחרות ונאבד ממנו כל התאוות וזה הוא כבני כושיים אם אתם במילי דעלמא הדין כבני כושים היינו בשחרות שכלה מכם כל הנאת עלמא דכסופא הדין כמ"ש בזוה"ק אז אתם לי אז אתם חביבים אצלי וזה זרח בחושך אור לישרים אם המה בחשכות בלא תאות הגשמיות אז זורח להם אור וע"ז וכיוצא בו נאמר עשו סיג לתורה

או יאמר את החלב המכסה את הקרב וגו' הכוונה שלאדם שהוא מעבה א"ע וכל כוונותיו רק למלאות בטנו בשמנונית וחלבים אז החלבים מכסים ממנו את הקרב ר"ל את ההתקרבות לבורא ב"ה כמד"א יתפרדו כל פועלי און ודו"ק והבן: פרשת תשא

וידבר ה' אל משה לאמר כי תשא את