תפארת עוזיאל חלק א לו

ראשון פרחה נשמתם ואז כבר היו במדריגת מלאכים בלא גוף. דיבור שני היכי קבלוהו ר"ל קושית מה"ש שכבר לא הי' שייך תשובת מרע"ה כלום קנאה כו' מאחר שאף ישראל היו כמלאכים א"כ מאיזה הטעם יקבלו ישראל התורה ולא המלאכים ומשני שהוריד להם טל מתחיית המתים ר"ל שהי' הוא ית' משפיל ומוריד החיות הרוחני שלהם והי' החיות הקדושה במדריגה התחתונה ואז שייך שפיר תשובת מרע"ה למלאכים כלום גזל כו' מאחר שהי' הרוחניית קדושה של ישראל למטה כמדובר ודו"ק

כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. כבר כתבתי במק"א דיש לדקדק דהי' לו לומר אשר ידבר ה' נעשה ונשמע דהוא להבא אבל דבר שעבר כבר משמע. אבל יובן ע"פ דברי של"ה דהקשה דהשי"ת נתן לנו תרי"ג מצות דהיכי אפשר דכל איש מישראל יקיים התרי"ג מצות דהא מצות פדיון הבן או למול את בנו אי אפשר אלא אם הי' לו בנים זכרים או הי' לו בן תחלה וכדומה. ותירץ דבכללות כל ישראל נתהוו כל התרי"ג. וכל ישראל כאחד נחשבין וזה עצמו מרמז המקרא כל אשר דבר ה' נעשה. פי כל התרי"ג מצות ואף שהוא באי אפשר כ"כ ע"ז אמרו נשמע. פי' ע"ד נתאספנו יחד כמו הסכת ושמע או ע"ד וישמע שאול את העם ונהי' כולנו כאיש אחד וזה כל ישראל יש להם חלק פי' ע"י כללות ישראל יש לכל אחד חלק לעוה"ב דחשיב כאילו כל אחד מקיים כל התרי"ג וזה ועמך כולם צדיקים ומלבד מה דחשוב כאילו כל אחד מקיים כל התרי"ג הי' בלתי אפשרי לבוא לעוה"ב כי השי"ת יודע סוד הדבר ובפרט דהאברים והגידין של אדם עולין כן ועי"ז פשר להנות מזיו השכינה משא"כ זולת זה. וזה רצה הקב"ה לזכות את ישראל זיכוך ונקי לפיכך הרבה להם ונתן תרי"ג וזה לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו פי' אף דאי אפשר לאחד לעשות כל התרי"ג ובלתי התרי"ג א"א לקבלת השכר כ"כ מ"מ חושב ית' מה שחבירו ישראל עושה כאלו כל אחד מישראל עושה הכל וזה פי' כמעשהו כאלו הוא עשה אף דהוא לא עשה רק חבירו. עוד תירץ השל"ה דכל המצות כלולים מתרי"ג כשאדם עוש' מצוה אחת ומכוון לכלול בה כל התרי"ג כמבואר לומר קודם כל מצוה לשם יחוד כו' וכל תרי"ג מצות התלויים בה נחשב כאלו קיים כולם. גם בזה י"ל פי' הקרא כל אשר ה' וגו' ונשמע הוא ג"כ מלשון התאספו שנאסוף את כל התרי"ג התלויים בה

ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד. מבואר בגמרא כי הוא מלאך המות והמסטיני' עלינו חלילה לרעה ושופר הוא מלשון שפרו מעשיכם ובהיות קול השופר שפרו מעשיכם הולך מאתו ר"ל שעשינו תשובה שלימה קודם התקיעה ואז יחזיק מאוד ר"ל שקול השופר מחזיק וממצה ודחיק לקליפה הנקרא מאוד כנ"ל ואינו מניח להקליפות להרים ראש נגדנו בני ישראל אכי"ר

אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרי'. ידוע מ"ש חז"ל כי יש כת אפיקורסים האומרים מי שברא אור לא ברא חושך טוב לא רע רע לא טוב. אבל כמ"ש יש"ש הבל נפצה פיהם וכתבו ראי' מפורסמת לזה וזה הוא אם הקב"ה וב"ש עושה נס שהוא הצלה לאומה אחת ופורעניות לאומה אחרת כעין יציאת מצרים מוכרח שהוא ושמו אחד. והכל מאתו תצא ית' ויתעלה וזה אחשוב הפסוק וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' כי ידוע שהיד הגדולה רמז למדת החסד ולפי כת האפיקורסים אין במדה זו מדת גבורה אבל לא כן הוא כי הכל אחדות הפשוט ומופת זה פי' כשהיו רואין מדת (החסד) שנעשה במלחמה כעין מאמרם ז"ל ראתה שפחה על הים והיו רואין שמדת החסד עושה מלחמה ויאמינו כי הכל אחדות ית' כי מן הראוי ממדה זו שלא יהא פועל גבורות ואחשוב בזה מאמר הכתוב נעימות בימינך נצח כי ימין רומז ג"כ למדת החסד ונעים כשמנצח בזה המדה ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו דאז יזכור האחדות וגם לכל העולם נזכה כנ"ל מחמת דהיא הצלה מפורעניות