תפארת עוזיאל חלק א ל

נראה צדיק גמור נגד הרשע וגם אם הרשע אין רשע גמור מ"מ נגד הצדיק נראה כרשע גמור ובמצרים לא היו ישראל צדיקים גמורים כמו שמצינו שאמר שר של מצרים הללו עע"ז כו' אך נגד המצריים היו נראין הישראל צדיקים גמורים וזה ושמתי פדת לישראל מן הגלות בין עמי ובין עמיך ע"י הצטרפות עמי ועמך כמדובר ולכך כתיב חסר וי"ו שישראל לא הי' צדיקים אבל פדות שלח לעמו לחוד שלא בהצטרפות ברשעים הוכרח שיהיו צדיקים גמורים ולכך כתיב מלא ודו"ק: פרשת בא

בא אל פרעה. נראה ע"ד רמז למוכיח שיוכיח שמה שאדם אינו משים על לבו לעבודתו ית' הוא מניעה מאתו ית' על מה שאין האדם ראוי לעבוד אותו. וכן מפורש בפסוק הכבד לב העם הזה ועיניו השע וגו' ואין לך התעוררות גדול מזה וכמאמרם ז"ל במי שהולך מסוכה עבור המטר. משל למלך וכו' ושפכו על פניו (וכ"כ ברעיא מהימנא על מי שנופל למחשבה זרה בתפלה שדנין את האדם למעלה וכיון שרואין שמחמת עונותיו אינו ראוי להתפלל שלחו מלמעלה לבטל מחשבותיו והחי יתן אל לבו וישוב אל ה' וירחמהו. ועד"ז נראה הטעם כמאמרם ז"ל כל יסורין שיש בהם ביטול תורה אינם יסורין של אהבה כי אלמלא רצו למעלה בתורתו בודאי לא היו מבטלין אותו ומסתמא אין תורתו נשמעת ולאדם כזה טוב מותו מחיים רק שאין לך דבר שעומד בפני תשובה). וזה רמז בפסוק אל משה שהוא המוכיח לישראל בדורו וכן בכל דור ע"ד משה שפיר קאמר בא אל פרעה פי' תבוא בתוכחה על מי שמקשה ערפו הנקרא פרעה ותאמר לו התעוררות כי אני הכבדתי את לבו מאתי ית' בא קשיות לבו כמד"א הכבד לב העם. ולב עבדיו רמז לשאר אבריו וגם לאשתו ובני ביתו שכולם ידיחו אותו מדרך אמת. למען שתי אותותי אלה בקרבו. כי הכל בא מחטא העגל שאמרו אלה אלהיך ישראל ואמר הוא ית' ביום פקדי ופקדתי וגו' ולמען תספר וגו' אשר התעללתי במצרים לשון מצר פי' מה שהוא ית' מונע השפע מאתנו ועי"ז התעוללו האומות בנו והכל בא מאתו ית' והוי כמו שהוא ית' התעולל בנו ואי"ה בביאת משיחנו נספר הכל בשיר ותודה וכמו שאנו מספרים יציאת מצרים וכמד"א ולא יאמר כל חי וגו' כ"א אשר העלוך מכל הארצות

או יאמר בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו כי אסור להסתכל בפני הרשע וכל גלות ישראל הי' ללקט ניצוץ הקדושה. וינצלו את מצרים. כמ"ש האר"י ז"ל שלקטו כל הניצוצות הקדושות משם ולכך לא תוסיפו וגו' כי אסור לילך במקום טומאה ואמר הוא ית' למשה הגם שכבר נברר כל הניצוצים. מ"מ יש שם עדיין איזה קדושה. כי אני הכבדתי את לבו. וכיון שתנועה זו בא מאתו ית' לכבד את לבו יש עדיין קדושה שם ואפשר כי זה הי' כוונת פרעה לבסוף שאמר כי ביום ראותך פני תמות שהוא תימה הלא חכם להרע הי' וכל שוטה לא יאמר כן לאחר שראה כל המופתים ובודאי חרק שן לעולם להרע למשה ולאהרן ולא יכול והאיך יתכן שבאחרונה יאמר שימית את משה אשר כל השומע ילעג עליו. ואפשר שכוונתו הי' לאחר שהבין שהוא ית' הכביד לבו וכבר קרוב שיניח את ישראל שילך הכבדות מלבו אמר שמרע"ה לא יבוא אצלו כי ימות דהיינו שיתדבק בס"א המכונה למות כי שוב אין בו ניצוץ הקדיש

מי ומי ההולכים. פי' שזכו למדריגת הולך ואמר משה בנערינו כמד"א ומי יתן כל עם ה' נביאים וכן ראתה שפחה על הים כו'. לכו נא הגברים כי אותה אתם מבקשי' וגו' פני להגביר כח השכינה (וזה כי אותה)

במדרש גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות לא נעשה משלנו כלום אלא משלך ע"כ. והוא תמוה דמלשון גם אתה משמע דבני ישראל יקריבו וגם פרעה יתן ונראה לתרץ ע"ד מה שכתבתי ע"פ כל פעל ה' למענהו והקשיתי הא איתא ר'