תפארת עוזיאל חלק א כ

מכירת הבכורה, וי"ל למ"ש המפרשים דלכך מכר עשו הבכורה ליעקב משום ששמע נבואה שהוגד לרבקה ורב יעבוד צעיר, ולפ"ז א"ש כששמע עשו שיעקב לקח הברכה קרא תגר למפרע על מכירת הבכורה בחנם כיון שלא פעל כלום במכירתו, וע"ד הלצה נראה שלכוונה זו אמר עשו בעת מכירת הבכורה הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה דאיכא שני מיני מיתות מיתה ממש וגם העני חשוב כמת וזה העני הולך עדיין ברגליו מ"מ חשוב מת וידוע מה שקנה עבד קנה רבו והעבד למי והנכסים למי וזה כוונת עשו הרשע הנה אנכי הולך למות פי' כיון שרב יעבוד צעיר אז אין לי שום נכסים שהכל שייך ליעקב אדוני וזה הולך למות אע"פ שאלך ברגלי מ"מ אהי' כמת שאין לו שום נכסים ולמה זה לי בכורה ואדרבה עבור זה מכר הבכורה ליעקב כדי שהוא ישתעבד לעשו

בענין הברכות שרצה יצחק לברך את עשו ורבקה עשתה שיברך את יעקב, נראה שיצחק צפה עתידות שלעשו יהי' כל טובות העה"ז וליעקב לא, כי כך גזרה חכמתו ית'. ולכך לא רצה לברך את יעקב אלא לעשות רצון קונו באמת אף שמסתמא היה לו גיעגועין על יעקב, וגם רבקה ידעה מזה אלא שכוונת' הי' שעכ"פ לא יהיה לעשו שום שפע אלא ע"י יעקב ומחמת זה לא יקטרגו השרים שיהא חלילה כליה על יעקב דכשם שאי אפשר לעולם בלא ארבע רוחות כך אי אפשר לעולם בלא צדיקים שכולם מקבלים השפע על ידם, וע"ד שכתבתי בפסוק בקרוב עלי מרעים וגו' המה כשלו ונפלו שע"י נפילות הצדיקים המה נופלים שאין להם צינור לקבל השפע, ע"כ גזרה חכמתו שיהיו מפוזרים בכל המקומות וזולת קדושיו לא יקבלו שפע ואז מתירא השר לקטרג על ישראל שיהיה כליה חלילה כי יהיה באמת מלכות קטיעא שתקטע מלכותו כי לא יהיה לו צינור להריק השפע עליו, וזה היה כוונת רבקה שיתברך יעקב לאדון ועשו לא יקבל שים שפע רק ע"י יעקב, וזה הוי גביר לאחיך ועי' מה שפירשתי דברי רבה בר בר חנה בענין שמיא וארעא דנשקי להדדי

משמני הארץ יהיה מושבך, ג' במסורה א' כאן ואידך איתן מושבך, כי יפקד מושבך, הכוונה בזה שאדם הצדיק שזוכה לשתי שולחנות ויש לו כל טוב בעוה"ז, אעפ"כ לא יצער א"ע דמ"מ איתן מושבך כי יש לו ג"כ יסורין כי יפקד מושבך, שאין הישיבה שלו בשלימות כמו יעקב אבינו, או יפקד מושבך פי' שאתה בעצמך פוקד ומחסר מעצמך טוב העולם כמו רבינו הקדוש

או יאמר על מחזיקים לומדי תורה משמני ארץ מושבך, שהקב"ה נותן לך כל טוב, ואעפ"כ איתן מושבך כי טובת העוה"ז אינו כלום אלא כי יפקד מושבך שאתה תחסיר מזוניך ותחזיק לומדי תורה

או כי יפקד מלשון יזכר ויפקד וע"ד זכר צדיק לברכה שיהיו נזכרים מעשיך הטובים בפי הבריות ובפי הפמליא של מעלה

או יאמר שיצחק בירך את עשיו משמני ארץ יהיה מושבך ואמר אעפ"כ אין איתן מושבך אלא כי יפקד מושבך לעתיד שיעבור רוח הטומאה מן הארץ ויעלה הטוב שבך

או יאמר דהכוונה היא על השכינה כביכול שבגלות היא ראש לשועלים וירדה מאצילות לבריאה וזה משמני הארץ ואעפ"כ אין לה נחת על התרחקות ממקומה, אלא כי ההרחק מביא יותר תענוג ע"ד הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח: פרשת ויצא

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. כי ידוע שהצדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים וזה ויצא יעקב מבאר שבע. פי' כשהלך כבר מתחת ממשלת היצר הרמוז בבאר שבע, ע"ד מאמרם ז"ל כי שבע שמות יש ליצה"ר ואז וילך חרנה אף שהלך במדת הדין חרון אף הנרמז לחרנה, כמ"ש במדרש מ"מ ויפגע במקום ההוא