תפארת עוזיאל חלק א טז

הצדיקים ימותו בנשיקה ולא ע"י מה"מ ח"ו

וה' פקד את שרה. כי קודם הי' לה נשמת זכר כמ"ש המקובלים על כל אשה שאינה מולדת. ואח"כ הכניס לה נשמת נקיבה להוליד. ונשמת זכר הוא יותר גבוה מנשמת נקיבה. וזה פקד מלשון לא נפקד מאתנו איש דהוא לשון חסרון. וזה בא לשרה על מה שאמר הוא ית' שתלד וזה כאשר אמר אז בא החסרון כי הוא ית' עושה הכל בדיבור

או יאמר וה' פקד את שרה כי מתחלה היה לה נשמת זכר ולכך לא הולידה ולכך היה יו"ד בסוף שמה כי יו"ד כינוי לזכר גם בחכמת הדקדוק ופקד אותה שחסר אותה ונתן לה נשמת נקיבה ועי"ז ותהר ולכך בא ה"א בשמה כי ה"א היא נקיבה

או יאמר וה' פקד את שרה כאשר אמר, נראה למ"ש האר"י ז"ל כי האשה אשר לה נשמת זכר אינה מולידת ועד"ז פירשתי מה שנא' גבי חנה אשה קשת רוח אנכי כי ידוע שלזכר כותבין באגרת מארבע רוחות הבית קשת הכונה לזכר וכוונתה הי' במה שאמרה אשה קשת וכו' שיש לה נשמת זכר ולכך אינה מולדת והתפללה אליו יתברך, וידוע שבודאי נשמת זכר הוא גבוה מנשמת נקיבה, וזה וה' פקד את שרה כי פקד הוא מלשון חסרון פי' שמתחלה הי' לה נשמת זכר ולא היתה מולדת ואח"ז חסר את מדרגתה ונתן לה נשמת נקיבה כדי שתלד וע"ז רמז שרי אשתך וגו' שרה שמה ונחסר חמשה משמה שמעיקרא הי' לה יו"ד בסוף תיבה וזה פקד שחסר כאשר אמר שרה שמה ועי"ז ויעש כאשר דבר שתלד, (וידוע עפ"י דקדוק שיו"ד הוא זכר וה"א היא נקיבה ותבין עפ"י דברינו שמתחילה היה לה נשמת זכר ולכך חתם שמה ביו"ד ואח"ז ניתן לה נשמת נקיבה ולכך חתם שמה בה"א)

ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך וגו', אלהים עמך בכל אשר אתה עושה, במדרש כיון שראה שגירש בנו הבכור מיד אמרו אלהים עמך וגו' אפשר דהכוונה הוא שמתחלה סברו שיש נשיאות פנים לפניו ית' על מה שמגביר את אברהם כ"כ וכמאמרם ז"ל והנסיונות של אברהם ז"ל היו כדי שידעו הדורות שאין משוא פנים לפניו ית' ולא בחנם השי"ת מגביר את אברהם וכיון שראו הגלות שעתיד הוא ית' להגלות אותנו עם ישראל כבר היה אצטגנינות גדול בלבם וזה בנו הבכור כמד"א בני בכורי ישראל מיד אמרו שאין לפניו ית' משוא פנים אלא אלהים עמך וגו' פי' שהוא ית' מתנהג עמך לפי מעשיך ומעשיך יקרבוך כו' וזה אלהים עמך בכל אשר אתה עושה ובמדה שאתה מודד כו', ועד"ז תירצתי קושית רש"י על פסוק הללו את ה' כל גוים וגו' כי גבר עלינו חסדו וקשה מה שבח והלול להעובדי כוכבים על שגבר עלינו חסדו ובחר בנו לעם בכורו, אך מ"ש ואמת ה' ר"ל מתנהג באמת ואין נושא חרפה על קרובו והעניש אותנו והגלנו לבין אומות ועל מידה זו ראוי לאומות שיהללו אותו ית'

או יאמר שבחוהו כל האומים כי גבר וגו'. פי' שבחוהו הוא ל' השפלה והכנעה וכמד"א חכם באחור ישבחנה והכוונה כי בעת שגבר עלינו חסדו נכנעו העובדי כוכבים כי כשזה קם זה נופל הר"ת של "שבחוהו "כל "האומים שכ"ה שהוא המתקת דינים כידוע מכתבי האר"י ז"ל שבה"א ממתיקין הש"ך דינים, ועי"ז בא הכנעה להם ושבחוהו הוא לשון שפלות כדפירשתי ושכ"ה הוא ר"ת של "השיבה "שופטינו "כבראשונה כי כשזה נופל זה קם

והוכיח אברהם את "שאבי "מלך אותו ית' על אודות הבאר מים חיים אשר גזלו עבדי "אבי "מלך המה העובדי כוכבים והשיב ית' לא ידעתי מי עשה וגו' פי' לא מצד אהבתם, וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום רמז לר"ה כמו בכ"מ כמד"א ביום הכסא יבא כו' כי את שבע כבשות היינו שבעה רועים וזכותם שיהי' לי לעדה וכו':