תפארת עוזיאל חלק א יד

לו גוי מקרב גוי הללו עובדין וכו' והללו עובדין, נמצא לא היה במוסכם מהפמליא שלמעלה להכות אח מצרים אלא שהוא ית' בעצמו עשה כן, ואפשר שלכוונה זו נאמר אני ולא מלאך וכו' דהיינו שלא היה במוסכם הפמליא אלא הוא ית' בעצמו ודייקא בעצמו וזה שאמר הוא ית' לאברהם בשורה לא טובה במקצת שהגוי אשר יעבודו דן אנכי והכוונה הוא לבדו ית' בלי הסכמת פמליא שלמעלה ואין לך בשורה לא טובה לאברהם יותר מזה שבניו לא יהיו ראוים מצד מעשיהם חלילה, ולכך אמר וגם וא"ש: פרשת וירא

וירא אליו ה' באלוני ממרא כו, ופירש"י ז"ל אמאי הראה אליו באלוני ממרא. מפני שהוא נתן עצה לכתחלה על המילה והוא תמוה האיך שאל אברהם עצה אם יציית אל דבריו של הקב"ה, וכבר נתחבטו בו ראשונים ואחרונים. אף אני אענה עת קי, כי הכלל הוא שאי אפשר לאדם להיות תמיד עוסק בדבר אחד אלא א"כ שיהא דבר הפסק ביניהם כגון אם אדם היה מתפלל תמיד לפני השי"ת ב"ה לא היה אליו יראה כ"כ כי הי' מורגל לפני השי"ת ולא היה היראה כ"כ גדולה, לכך אין רשאי אדם להתפלל יותר מג' תפלות שתקנו אנשי כנסת הגדולה. וע"כ הוצרך הקב"ה לתת התורה לישראל מפני טעם זה כי להתפלל תמיד לפניו אי אפשר כמו שכתבנו ולהולך בטל מכ"ש אי אפשר שהוא מביא ח"ו לידי עבירות וכדומה, ע"כ נתן הקב"ה התורה שהיא מדברת בדברים הגשמיים, למשל ראובן הלוה לשמעון וכדומה שהוא ענין אחר, ולפ"ז שמא תאמר על ידי כן יהיה נפרד מעבודתו ית', אל תאמר כן אלא אדרבה שהוא קיימה של יראה חדא מפני שאם יהי' תמיד מורגל לפי השם יתברך לא יהיה עליו כ"כ יראה ועל ידי התורה נתקן. ועוד כי התורה עצמה אף על פי שהיא מדברת בדברים הגשמיים אף על פי כן היא קודש קדשים והיא מביאה לידי היראה מכח האותיות קדושים, ולכן היה משה רבינו ע"ה מסתיר עצמו מפני הקב"ה כדי שהיראה יהיה יותר גדולה וז"ש בזכות ויסתר כו' זכה לקלסתר, שמפני שהסתיר עצמו מלהביט אל השכינה הקדושה על ידי זה בא אליו יותר יראה, שאם לא היה מסתיר עצמו לא הי' במדרגה גדולה כ"כ, וע"י שהי' מסתיר את עצמו זכה למדריגה יותר גבוה. וזהו הקלסתר ודו"ק. וזהו כוונת אשה נדה שגזר השי"ת שלא יבא עלי' כדי שלא יהא מורגל אצלה ותהיה חביבה אצלו כיום שנכנס עמה לחופה וזהו הפירוש שאדם הראשון אמר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל. והוא תמוה מה השיב להקב"ה ששאל מה אכלת והוא השיב האשה אשר כו'. ועפ"ז יתורץ שלכך אכל אדם הראשון מעץ הדעת שאם לא היה אכל [מעץ הדעת] היה אוכל ושותה וישן ומשמש לפני הקב"ה והיה הדבר הזה רע לפני אדם הראשון לכך אכל מעה"ד כדי שיפרד מלפניו וכמ"ש האר"י זלה"ה. ולפי מה שכתבנו הוא פשוט יותר שמפני שהיה תמיד לפני הקב"ה. לא היה מגיע אליו יראה כ"כ. לכך אכל כדי ליפחד מלפני הקב"ה שיהיה אח"כ יותר ביראה גדולה וחיל ורעדה. וזה פי' הפסוק האשה אשר נתת עמדי כו'. כי ממה למד אדם הראשון זאת הסברא מאשה נדה שאסורה לבעלה כדי שאח"כ תהיה יותר אהובה לו וכן למד אדם הראשון לעצמו והשיב האשה אשר נתת עמדי. ר"ל שאשה בזמן שהיא נדה אסורה עלי היא נתנה לי ואוכל ר"ל ע"י כן אכלתי כדי שיפריד אותי השי"ת מגן עדן ויהי' לי אח"כ יותר יראה לפניו ית' מקדם. ועיקר הוא כי אי אפשר לעסוק תמיד בדבר אחד אלא א"כ היה הפסק דבר ביניהם לכך הוצרך התורה להיות כדי להפריד האדם שלא יהיה תמיד מורגל לפניו יתברך. ואע"פ שמדומה לו שכל זמן שעוסק בתורה יצא היראה מלבו ועוסק בדבר הגשמיי כגון ראובן הלוה לשמעון כך וכך שמפנה לבו לדבר אחר. אעפ"כ