תפארת עוזיאל חלק א יג

נגד ארבעה מלכים וכן קשה גבי אבימלך, וי"ל ע"ד מ"ש בזוהר שקודם שלחם אברהם בד' מלכים ראה סוסי אש בשמים והבין שמן השמים יסייעו לו, ולכך גבי פרעה ואבימלך שלא ידע שמן השמים יסייעו לו לכך לא הלחם עמהם, אלא דעדיין קשה למה באמת לא היה אות לפני אברהם גבי פרעה ואבימלך שילחם עמהם. אך מצאתי בזוהר שאברהם נענש על מה שהלך למצרים בלי ציווי מפיו ית', ולכך נלקחה שרה לפרעה. וכן י"ל גבי אבימלך שכתוב ויסע משם אברהם ארץ הנגב ופי' רש"י שעשה כן להתרחק מלוט על שיצא עליו שם רע שבא על בנותיו, וא"כ היה נסיעת אברהם שלא לשם שמים ולכך נענש בלקיחת שרה לאבימלך

וישובו ויבואו אל עין משפט הוא קדש, הרמז על איסור הסתכלות בדבר ערוה שהחמירו מאד בדבר שהוא פגם גדול מאד והדמיון להיפך וזה הוא ויבואו אל עין משפט. רק שבהיות האדם כבר בא אל מדרגות שישפוט א"ע על עין שלו דהיינו שיגדור עצמו מאד בענין הסתכלות אזי הוא קודש ר"ל שכבר הוא אז בגדר הקדושה. וקדוש יאמר לו

או יאמר על כוונה אחרת שבהיות משגיחין עליו מלעילא להעניש אותו על עינא אז הוא בודאי קדוש דבלא"ה לא היו מדקדקין עליו כ"כ אלא מחמת הקדושה שבו גורם, כמה דאת אמר וסביביו נשערה מאד. או הרמז על עין משפט שיצייר תמיד שם הוי"ה ב"ה נגד עיניו כמבואר בש"ע ואז הוא קדוש ולא יזדמן לידו עבירה כלל כמבואר אל תמרה את אדוניך והוא רואה בך

וישמע אברם וכו' וירק את חניכיו שמונה עשר ושלש מאות וירדוף עד דן. הרמז לקח עמו זכות שיח התפלה והתורה והדיבורים הקדושים וזה הוא שיח נוטריקון שלש מאות ושמנה עשר: עוד שם ואברם בן שמונים ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל. הרמז כי בודאי ישמעאל היה מצד הרוחות והדינים ע"כ רמז ג"כ הפסוק ואברם בן שמונים ושש שנים לרמז על שם אלהים שעולה לחשבון שמונים ושש ששם זה ידוע שכל הדינים באים ממנו. הרמז שמיד שנולד ישמעאל נתעוררו תיכף הדינים כמאמרם כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם

אחר הדברים האלה וכו' אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד, כי אברהם היה מצער את עצמו שנצח שלא כדרך הטבע, אלא בסייעתא דשמיא א"כ לא יהיה לו שכר מחמת שאין זה מעשה ידו אלא מעשה אלהית, וזה שהבטיח לו ית' אל תירא מה שאנכי מסייע לך אנכי מגן לך פי' למגן ושכרך הרבה שלא יקופח שכרך על שאנכי מסייע לך בחנם

במה אדע כי אירשנה, שבלתי התעוררת לתתא ליכא התעוררת למעלה וזה במה אדע פי' במה אחבר הצינורות למעלה שישפיע עלי הברכה, באיזה התעוררת, והשיב לו ית' עגלה וכו' דהיינו הקרבנות וכתב רש"י ז"ל במה אדע באיזה זכות

ויאמר לאברם ידוע תדע וכו' ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, הקשה אור החיים היכא שייך לומר וגם הגוי כאילו אמר כבר בשורה טובה לאברהם וע"ז אומר עוד בשורה טובה, הלא לא אמר עדיין שום בשורה טובה אלא בשורה על הגלות ומאי וגם. תו הקשה מאי זה שאמר דן אנכי כי פשיטא שהוא ית' דן ולמה אנכי, וע"ש שתירץ שבמה שאמר וגם הגוי היה עדיין בשורה לא טובה במקצת, ושייך שפיר לומר וגם עיין שם. ונראה לי גם כן בדרך זה והוא דמצינו גבי מנשה שפמליא של מעלה נעלו כל השערים שלא יכנס תפלתו אלא שהוא ית' חתר חתירה מתחת כסא כבודו, נמצא מבואר שכעושין מלמעלה איזה דבר לאדם הוא במוסכם הפמליא כמה דאת אמר וכל צבא מעלה עומדין עליו מימינו וכו' ודרשו חז"ל מיימינים כו', אבל כשאדם אין ראוי לנס כביכול עושה בצנעה למען שמו והפמליא אין מסכימים, וידוע מה שנאמר לבא לקחת