תפארת עוזיאל חלק א קטז

צדיק בן צדיק רשע וטוב לו רשע בן צדיק וזה שמרמז כי לכלב חי טוב ר"ל שהרשע מכונ' בשם כלב טוב לו בעוה"ז בזכות ארי' המת אבותיו שהי' צדיקי' מכוני' בשם ארי' דבי עילאי

סוף דבר הכל נשמע את אלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם הכוונה כי יש רמ"ח מצות עשה כנגד רמ"ח אברים ושס"ה לא תעשה כנגד שס"ה גידין ומבשרי אחזה אלהי וזה הוא המכוון את אלהים ירא דהיינו לשמור את הל"ת דשייך בו לשון יראה ואת מצותיו שמור דהיינו לשון שמירה מ"ע וזה שמסיים כי זה כל האדם ר"ל שכל בנין גוף האדם דהיינו רמ"ח אברים ושס"ה גידים מרומזים על רמ"ח מצות עשה ושס"ה ל"ת נמצא בהיותו פוגם או בעשה או בל"ת פוגם בגופו ובאבריו המרומזים בזה. ע"כ ישמור האדם א"ע שלא יהא נעשה בעל מום עי"ז

בצל החכמה בצל הכסף. והוא תמוה ונראה כי מי שדבוק בחמדת ממון אי אפשר להיות דבוק בהשי"ת עד שיעשה ממון חשוב כטמא בעיניו כע"א אז יכול להיות דבוק בדביקות השם וזה בצל החכמה פי' שהוא רק בצל החכמה ולא בחכמה עצמה מהיכן בא זה קאמר הפסוק בצל הכסף שהוא דבוק עדיין במקצת על כסף ולכך אין הוא שלם בחכמה

אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבוקר יאכלו. הכוונה הרמז להגוף וכמדבר אל הגוף אשריך ארץ שהוא הגוף הבא מן הארץ שמלכך בן חורין ר"ל שהמלכת בקרבך את הנשמה שהוא בן חורין בעלמא דחירות ושריך דהיינו האברים הרוחנים המנהיגים לאברי הגשמים בעת יאכלו שיהיו אוכלים את חלק שכר המצות שלהם בעוה"ב אבל אי לך ארץ שמלכך נער ר"ל שהמלכת בתוכך את מי שהוא עמך עוד מימי נערותך דהיינו היצה"ר שנזדווג לך תיכף בצאתך מרחם כמד"א לפתח חטאת רובץ ושריך בבוקר יאכלו שאוכלים את כל חלק המצות שלהם כמאמרם ז"ל פושעי ישראל מלאים מצות כרמון ואוכלים השכר שלהם בבוקר דהיינו תיכף בעוה"ז

כל פעל ה' למענהו, והקשיתי במקום אחר הא ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות הרי דמצות הם בשביל זיכוי ישראל ואין זה למענהו אך דידוע דעיקר לדמות הצורה ליוצרו ונעשין כביכול כאחד וכמו שאמרו עתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה וא"כ הכל אחד שהוא ית' פעל למענהו ורצה לזכות את ישראל דהכל אחד כביכול ועי"ז תרצתי המדרש ע"פ גבי פרעה גם אתה אתן בידינו זבחי' ועולות לא נעשה משלנו כלום אלא משלך והוא תימה דמלשון גם אתה תתן בידינו משמע דבני ישראל יקרבו וגם פרעה יתן אבל למ"ש מתורץ דמתנה נקרא מי שניתן לאתר אבל מה שאדם בעצמו אוכל אין נקרא מתנה וזה כוונת המדרש לשון נתינה הנזכר שאומר גם אתה תתן דלא נעשה משלנו כלום פי' שהקרבנות שישראל יקרבו לא יהיו מכונים בלשון נתינה אלא כביכול כמו שהאדם בעצמו לוקח משלו ואוכל אבל על פרעה לחוד הוא מכונה בלשון מתנה כי אחר הוא ואין לו חלק בו כביכול: נשלמו חמשה חומשי תורה. וחמש מגילות. בעזר נורא תהלות.