תפארת עוזיאל חלק א קי

גם בשביל שהקב"ה יעשה רצונם תלוים ועומדים עד יוה"כ שאז הוא התגלות עולם המחשבה ויש לכל מחשבה עלי' ונעשה גם מחשבתם וזה הוא הכתיבה שמדבק האדם מחשבתו לקוב"ה ונרשם במחשבתו מה שיארע לו. ונחזור לענין ושב ה' אלהיך. פי' הקב"ה שב את אלהיך. פי' השכינה שהוא הכח שלך את שבותך עם שבותך כשאתה תשוב בתשובה והבן

שובה ישראל עד ה' אלהיך. נקדים לבאר פי' ע"פ שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברות ואמרו ז"ל הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו ואין לו פירוש כלל וכן במדרש. רעה שהיא שתים ע"ד מ"ש בספר עשרה מאמרות כשאדם עושה עבירה עושה שני דברים אחד שעושה עבירה. שנית שבשעה זו אינו עובד את ה' וראוי לעבוד את בוראו בכל עת ורגע שבכל עת השי"ת מחי' אותו ואלמלא מסתלק חלילה רגע אחת שפעו מי יכול לעמוד וזה שתים רעות עבירה אחת ועושה שתים אחד אותי עזבו שלא עבדו את ה' והשנית לחצוב להם עבירה שעשה וזה הלואי אותי עזבו שהי' עכ"פ יושבים בטלין ולא עבדו אותי ואת תורתי שמרו שלא עברו עבירה וזה נרמז בפסוק שובה ישראל עד ה' אלהיך: פרשת וילך

ואנכי הסתר אסתיר פני וגו'. כי מדרך העולם כשהאב משחק עם הבן הוא מכסה עצמו ומעלים מן הבן ואח"כ מראה א"ע להבן נמצא ההסתר הוא צורך התגלות כדי לגדל החבה. אבל חלילה זה ההסתר לא הוא הסתר גמור

בהפטורה יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיהם דרכי. הדקדוקים רבו אמאי לא נאמר גבי יעזוב רשע וגו' כמו שנאמר גבי המחשבה. גם בפסוק שני אמאי אמר מתחלה מחשבותי ואח"כ מחשבותיכם וגבי דרך נאמר תחלה דרכיכם ואח"כ דרכי ונ"ל ע"ד הגמרא ישב ולא עשה עבירה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה מצו' אע"פ שלא עשה מצוה. וזה שרמז דהע"ה בס' תהלים אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו כו' דהיינו שאם ישב ולא פעל עולה הוי כאלו בדרכיו הלכו אלא דכל הדברים הנ"ל אינו שייך רק בדבר התלוי במעשה דהיינו שיש בידו לעבור עבירה בידים באחד מן העבירות גניבה או ניאוף או כדומה ר"ל והוא יושב בטל מהעבירות הנ"ל אע"פ שלא עשה מצוה ג"כ מעלה עליו הכתוב כאלו עשה מצוה אבל לגבי מחשבה לא שייך זאת מחמת דהמחשבה לית תפיסה כלל לישב אפילו רגע בלא מחשבה או לחשוב ברוממות אל או להיפוך ח"ו וזה שאמר הכתוב יעזוב רשע דרכו ולא צריך שישוב אל ה' שיעשה מצוה כי בלתי עשיית מצוה ג"כ מעלה עליו הכתוב כאלו עשה מצוה כנ"ל. אבל איש און מחשבותיו צריך שישוב אל ה' דהיינו לחשוב תמיד ברוממות אל מחמת כי לא מחשבותי הוא תיכף מחשבותיכם א"כ צריך שישוב מחשבתו אל ה' אבל לא דרכיכם דרכי אע"פ שלא הלך בדרכי ה' מעלה עליו הכתוב כאלו דרכי דהיינו כאלו עשה מצות: פרשת האזינו

האזינו השמים וגו'. הענין על ב' אופנים אחד כי בהיות האדם מבקש על דברי גשמיות הוא צריך לבקש יותר בדברי רכות ותחנונים כי שמא אינו ראוי לדבר השפעה מאתו ית' משא"כ כשמבקש על רוחניות הוא יכול לבקש בדברי קשות כי אף שאינו ראוי להזכיר מחמת חטאים מ"מ על הדבר הזה מבקש בעצמו שישפיע לו שכל על יראתו ית' להיות עובד אותו ואז מכופר לו חטאיו וזה האזינו השמים ואדברה על דבר השמים דהיינו רוחניות ואז ואדברה שאוכל לבקש אז אף בקשות ותשמע הארץ אמרי פי ע"ד גשמיות צריך