תפארת עוזיאל חלק א קט

בשמחה ולא נכלל כל התרי"ג במצוה אחת נמצא שלא עשית כל התורה ובעבור זה בא התוכחה כי ארור אשר לא יקים כו' משא"כ בעשותו בשמחה שאז כל אדם מישראל מקיים כל התורה כמדובר

בהפטורה אני ה' בעתה אחישנה. ע"ד הידוע בגלות מצרים שהשיעבוד הי' ראוי להיות ארבע מאות שנה רק דקושי השיעבוד הי' משלים ולא הי' רק רד"ו שנים ובגלות הלז אף כי הקץ רחוק בזמן. היסורין והפורעניות שהשי"ת שולח לעם קדושו ממהר זמן הגאולה וזה אני ה' בעתה הוא לשון פורעניות כמו ויהי עתם לעולם כמ"ש רש"י שם אחישנה מחמת הפורעניות אנכי ממהר הגאולה ופורעניות כזה הוא ע"ד גדולים צדיקים שמהפכין מדה"ד לרחמים והיינו אף שיד ה' נגעה בה הוא הכל לטובתם. וזה אני שהוא מדה"ד ג"כ ה' שהוא רחמים כמ"ש באלשי"ך כמה פעמים דבר זה. וזה מסיים הפסוק האיך זה שמדה"ד יהי' רחמים ומסיים בעתה בפורעניות אחישנה והיא רחמים: פרשת נצבים

והיה כי יבואו עליך וגו' הברכה והקללה כל מקום שנאמר והי' הוא שמחה שגם בקללה יש שמחה שעי"ז נזדכך החומר ויזכו לתשובה וזה שאמר ושבת וגו' שלש פעמים תשובה כתיב ושבת ואתה תשוב רמז לחלקי כפרה שיתכפר בתשובה כמאמרם ביומא על עשה ועל לא תעשה וחייבי כריתות

כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום. וקשה מפני מה אמר מתחלה עמנו עומד ולסוף אמר איננו עמנו היום ולא אמר עומד ונראה כי ידוע שישראל כשיצאו ממצרים היו עדיין משורשים בגשמיות ובטומאה ולא היו ראוים לקבל התורה ואעפ"כ עשה הקב"ה שיקבלו התורה והעלם למדריגה גדולה עד שיקבלו התורה בקדושה והיו במדריגת מלאכים שבפעם אחד היו במדריגה גדולה כמו המלאך שנברא תיכף ומיד משורר שירה ויודע את הכל ועומד כל ימיו במדריגה גדולה משא"כ אנו צריכין לעלות ממדריגה למדריגה אחרת ואנו נקראים מהלכים והם נקראים עומדים כמדובר וידוע דכל הנשמות היו במתן תורה ולזה את אשר ישנו פה עמנו עומד היום. פי' אתם שישנם פה נקראים עומדים שהגעתם מיד למדריגה זו ואת אשר איננו פה עמנו היום ולא אמר עומד שאנו אין עומדין אלא במדריגת מהלך

או יאמר ע"ד פשוט כי אצל גוף שייך לשון גשמיות עומד אבל אצל נשמה אין שייך לשון עומד וזה את אשר ישנו פה עמנו עומד ואת אשר איננו פה עמנו היום שזה קאי על נשמות שלא שייך גבייהו עמידה שהם רוחני

ושב ה' אלהיך את שבותך. על דרך משל אב ואם אוהבים את הבן בשוה רק אם הבן אינו מתנהג בדרך הישר אף על פי שהאב אוהב אותו אין מראה לו אהבתו ומכה אותו והאם אעפ"כ מרחמתו ומנשקתו ומקרבתו אל אביו כך עתה בגלות מדות הקב"ה כביכול אינם מגולים רק מדת השכינה מגולה כמו שהיתה אצל אסתר שאע"פ שהי' הנס גדול מ"מ נתלבש הנס במדריגה תחתונה דאסתר והנם נעשה ע"י שנשאת לאחשורוש משא"כ אם היו זוכים הי' הנס נעשה בפרסום בלי התלבשות במדריגה תחתונה והחיות בעולמות נקרא שכינה והיא דוגמת האם שמגלה מדותי' אע"פ שאין הבן מתנהג כשורה לפיכך אין רשאין לומר רק השם אדנ"י שמדת אדנ"י היום נגלית ולא בשם הוי"ה כי שם הוי"ה הוא שם העצם והעצמיות לא נתגלה היום והאדם כשידבק עצמו להדיבורים הדיבור עצמו ימליץ בעדו והוא שלא יהי' כוונתו לשום דבר רק לדבק עולם הדבור לעולם המחשב' וזה פי' ג' ספרים נפתחים בר"ה ספר הוא דיבור לשון סיפור של צדיקים שכוונתם אינו כ"א ליחד הדיבור למחשבה נכתבין לאלתר לחיים שהם מתדבקין לאלתר להיות חיים. בינונים שכוונתם ליחדו