שומר אמונים סה

שהוא ראשון דחוה"מ היא מקבלת מקיף דחסד ב' דאימא על ידי הסוכה כאמור שהוא החסד שמתפשטת בגבורה וגם חסד ב' דז"א ע"י הלולב ומקיף ע"י הקפה. וכן עד יום שביעי הכל מלמעלה למטה עכ"ל

הרי שביום ראשון דסוכות מקבלת אור החסדים הגדולים דאימא ודזעיר וא"כ אי אפשר שיהיה חלק לא"ה באותו השפע אך ביום הב' שנכנס החסד הב' שהוא דגבורה הנה אז נתן להם חלקם שכל אחיזתם הוא בגבורות כידוע וביום ג' ד' וה' פוסק השפע מלהנתן להם והטעם כתב הרמ"ז זלה"ה בפירושו על הזוהר משום דיום הג' הוא בת"ת ששם מסתיים יסוד אימא כידוע וכיון שאין מחיצה מפסקת מאירים בה הג' חסדים של תנ"ה הרבה עד מאד ואין להם לאומות כח לקבל שפע מרוב האור הגדול הזה אבל ביום ו' וז' שאין בהם בחי' חסד פרטי כי החסדים הם ה' מחסד עד הוד. וביסוד הוא כללות הארתם לבד. וכן במלכות הוא כללות אחר כנודע. וגם כי שניהם יסוד ומלכות נוטים אל השמאל כידוע לפיכך גם בהם היה להם לא"ה חלק בניסוך המים ודוק כי הם דברים פשוטים. נאם הצעיר יוסף אירגאס ס"ט

שאלה ה ראיתי ההפרש שנפל ביניהם בענין נר חנוכה שיש מי שגזר אומר שצריך להניחה למעלה מעט מז' טפחים כסברת הרב בעל טור ברקת ומעכ"ת הקשה לו כי מס' הכוונות נראה שאין אנו מעלים אותה כלל רק במקומה שהוא אחורי נה"י שלו אנו ממשיכים לה הארה מב' יחודים העליונים ועי"כ נעשית נ"ר ובקש ממני האדון לגלות לו דעתי

תשובה הנה בתחלה צריכין אנו להעיר הערה אחת היא כי הלא ידוע מכמה מקומות כי סוד ההנהגה העליונה כך היא כי בכל שבת ושבת ובכל מועד ממועדי ה' לעולם חוזר וניעור אותו האור ושפע ממרומים שהיה לזו"ן ולכל העולמות באותן הזמנים עד כי אין הפרש בין שבת בראשית לכל שאר השבתות שאנו מקיימים אותן בגלות הזה כידוע מדרוש מיעוט הירח וכן אין הפרש בין פסח מצרים לפסח דורות וכן כל שאר המועדות וכן בימים טובים דרבנן ככתוב בענין פורים כי כל זמן וזמן ובכל שנה ושנה מתגלית אותה הארה של מרדכי בימי הפורים שאז נעשה הנס ופשיטא דה"ה לימי חנוכה שבכל שנה ושנה שחוזר הדבר לכמות שהיה בזמן הנס ומאחרי שכן מדוע אמר בס' הכוונות שאין אנו מעלים אותה כלל רק ממשיכים לה הארה במקומה שהוא אחורי נה"י שלו והלא בזמן הבית הב' שאז נעשה הנס היתה היא בימי החול פרצוף שלם מהחזה שלו ולמטה פב"פ כמ"ש בדרוש מיעוט הירח וידוע שקודם שתבא פב"פ בתחלה היא צריכה להתגדל כל שעור קומתו מאחוריו דאל"כ אין לה כח לקבל אורו פב"פ כמ"ש בכוונות ברכת אבות וכיון שהיא שוה כמוהו מאחוריו נמצא שכבר עלתה למקום הג' יחודים שהם בגימט' נ"ר וגם ידוע שכל אחוריה נשארים בה שלמים לגמרי אפילו בעת שהיא חוזרת פב"פ. וכמ"ש הרח"ו זלה"ה בס' הדרושים דף קי"ז ע"ש בסוד ויפל ה' אלקים תרדמה וז"ל ואמנם יש בה ב' בחינות והם אחור ופנים ובעת האחור כל הט' בחי' שלה של אחור הם בו ובחי' עשירית של אחור היא לבדה בה ותמיד לעולם עומדת בחזה שלו מאחוריו. ואח"כ בנסירה מתחברים כל הי' אחוריים יחד ונגדלת כמוהו ואח"כ יש בה נקודה אחרת לבד מבחינת פנים ויושבת בסוד תפילין דיד לעולם עמו ואינה זזה משם לעולם ואז כל הבחי' דט"ס דפנים שלה אז ניתנים בה א' לא' עד שנגדלת פב"פ כמוהו. באופן כי כשאנו אומרים שאחר שנגדלת אחור באחור אז חוזרת להיותה נקודה קטנה בפנים. פירשו הוא על אותה נקודה דבחינת פנים שעדיין בבחינת פנים שלה אין לה רק נקודה אחת אמנם כל אחוריה שלמים לגמרי והבן זה מאד עכ"ל

הרי מפורש כי מה שאנו אומרים שבחזרתה פב"פ מתמעטת בסוד נקודה קטנה אין בכוונה ח"ו שמתבטלים ומתמעטים הארותיה דאחור באחור כי הם נשארים בה שלמים לגמרי ומאחר שכן הנה בבית ב' שהיה פרצוף שלם מהחזה שלו ולמטה פב"פ הנה להיות לה הג' יחודים הנזכר במקומם ממש שהוא כל שעור קומתה אחור באחור ומה צורך א"כ להמשיך לה אור מב' יחודים עליונים לעשות אותה נ"ר ואדרבה כבר עלתה למקומה כאמור ולכן נלע"ד כי מה שאומר בס' הכוונות שהיא עומדת כנגד נה"י ואנו ממשיכים לה אור מב' יחודים העליונים לעשות אותה נ"ר מיירי בבחי' דפב"פ כי ע"י קדושת הימים הללו היא חוזרת להיות עומדת כנגד נה"י שלו פב"פ כמו שהיתה בזמן הבית הב' וע"י ההדלקה אנו ממשיכים לה אור מלמעלה מב' היחודים לעשות אותה נ"ר. ובזה אתי שפיר מה שאנו מכוונים בהיות הג' יחודים הנזכר במלוי ע"ב ס"ג מ"ה דהגם שההויות דיחוד נ"ר הם פשוטות שלכן עולים בגימטריא נ"ר היינו כשהיא עומדת באחור וכמ"ש בסידור האר"י זלה"ה בתפלת ר"ה ו"ו וצמיחת קרן לדוד שהוא מלכות