שומר אמונים סד

מיתה ושבירה אבל היינו דווקא בבחינותם המתלבשת בזו"ן להיות להם מוחין דזו הבחי' נחשבת כזו"ן ממש אמנם שאר אחוריהם שאינם שייכים לזו"ן לא מתו ועליהם הוא שאמרו שם בא"ח דאחור או"א לא מתו אלא נפלו ונשארו באצילות. ומהם נעשו יעקב ולאה כמו שנתבאר בא"ח דף קכ"ד ע"ש זהו הנלע"ד הצעיר יוסף אירגאס ס"ט

שאלה ג כתוב במבוה"ש ש"ב ח"א פ"ד וז"ל והנה ג' בחי' הם כלי הכתר לא נשבר כלל וכלים דאו"א לא נשברו הפנים ונשברו האחוריים וכלים דז' תחתונות זו"ן נשברו הפנים והאחוריים עכ"ל וקשה דשם סוף פ"ה אמר דנה"י דכתר בחי' האחוריים שלהם גם הם נשברו ע"ש

תשובה דע כי כלל גדול יש לנו בכל האצילות כי לעולם נה"י של העליון הם שייכים אל התחתון ולפיכך כיון שלא נשבר מהכתר רק בחינת אחורי נה"י שהם היורדים להעשות מוחין לאבא לכן אמר שהכתר לא נשבר כלל כי הנה"י שלו אינם נחשבים מהכתר. ונכללים בבחינת ביטול האחוריים דאו"א ולפי שהאמת הם בחי' בכתר לפיכך לפעמים מכנה אותם אל הכתר ולפעמים אל או"א כנזכר וכמו שמבואר זה בש"ב ח"ב סוף פ"ד ע"ש ודע כי הכלל הזה רצוני לומר מה שאנו מכנים מפנימי בשם החיצון המלביש אותו וכן לפעמים החיצון בשם הפנימי הנכנס בו הוא כולל בכל המיוחדים מפנימי וחיצון וזכור אותו תמיד שתבין כמה קושיות. ובו אני מפרש מ"ש בתקונים דף ס"ב א' וז"ל ו"ה אינון תרין בנין ואינון עלמא דין ועלמא דאתי ו' עלמא דאתי דאיהו עלמא אריכא ה' עלמא דין דלאו איהו אריך וקשה דסתם עוה"ב היא הבינה. איך מובן הוא עם הכלל הנ"ל וזה כי ידוע מדרוש ס' ומ' כי ס' היא בינה ונקרא לעתיד לבא ומ' היא תבונה ונקרא עלמא דאתי שהיא באה תמיד בסוד מוחין ונמשכים ברישא דז"א והלכך גם הוא נקרא בשם עלמא דאתי על שם פנימיותו ומבואר ג"כ מ"ש שם בתיקונים ומאי איהו תרין היכלין אלין אלא חד איהו אהיה ותניינא אד' ותרוייהו אינין כנויין לתרין אתוון י"ה או"א. וקשה דאהיה הוא בבינה והיכי קאמר דאהיה ואד' הם היכלין לאו"א אך התשובה נ"ל עם מ"ש בש' הכללים כי אימא נקראת אהיה ובכל א' מי"ס שבה יש שם אהיה אחד וא"כ בנה"י דידה הנמשכים ברישא דז"א יש בהם שם אהיה ולפיכך קרא לזעיר אהיה

גם יובן מ"ש בתיקונים דף פ"א ע"ב י"ה דחילו ורחימו או"א דרועא ימינא ודרועא שמאלא וקשה דהזרועות הם חסד גבורה אבל הכוונה לע"ד על כי או"א מלבישים לח"ג דאריך כי אבא מלביש לחסד ואימא לגבורה כידוע ולכן קראם לאו"א בשם דרועא ימינא ושמאלא על פנימותם. גם יובן מ"ש בתיקונים דף י"ו א' את המאור הגדול ואת המאור הקטן ואינון גוף וברית ולקבלייהו חמה ולבנה דאינון לקבל אימא עילאה ואימא תתאה וכן בדף קמ"ג ב' אין נסתר מחמתו דא שכינתא עילאה דאיהי חמה הרי דקרא לאימא עילאה חמה וקשה דסתם שימשא הוא ז"א בעלה דסיהרא אלא שהפנימי שהוא אימא עילאה נקרא בשם החיצון זעיר המלביש אותה ודי בזה נאום הצעיר יוסף אירגאס ס"ט

שאלה ד נתקשתי טובא במ"ש האר"י זלה"ה בס' הכוונות בענין גוג ומגוג וז"ל ולא היה ניסוך המים אלא ביום בו"ז וכו' ויום גד"ה לא היה ניסוך המים שאם היה גם כן באלו הימים ניסוך המים לא היו יכולים להרע לנו כלל וכו' יע"ש וקשה דאיך כתב דבגד"ה לא היה ניסוך המים דהלא משנה ערוכה בפ' לולב וערבה דניסוך המים ז' ופסקה הרמב"ם בפ"י מהלכות תמידין ומוספין ודוחק לומר דכוונתו היא לומר דלא נרמז בתורה אלא בבו"ז כדאיתא בתענית בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם מכאן רמז לניסוך המים בחג דא"כ איך כתב דאם היה ניסוך המים באלו הימים לא היו יכולים להרע דאטו מפני שלא נרמז יכולים להרע כיון דבפועל יש ניסוך לא היו יכולים להרע דלא המדרש הוא העיקר אלא המעשה

תשובה נלע"ד דכוונת האר"י זלה"ה מבוארת למדקדק בלשונו שהרי כתב וז"ל וכן ניסוך המים היה כנגדם ולא היה ניסוך אלא בבו"ז וכו' כוונתו דהגם שניסוך המים היה כל ז' מ"מ כנגדם של האומות לא היה ניסוך המים אלא בבו"ז ויום גד"ה לא היה ניסוך המים כנגדם שאם גם באלו הימים היה להם חלק בניסוך המים היו נכנעים באופן שלא היו יכולים להרע לנו כלל זו היא כוונת לשונו בלי ספק והבקי בכתבי האר"י זלה"ה יראה להדיא שמוכרח לומר הכי שלא היה לא"ה שום חלק בשפע של יום ראשון ולא של גד"ה שהרי כתב בסוד ד' ימים שבין י"ה לסוכות וז"ל הרי שביום א' דסוכות קבלה אור גדול חסד עליון דאימא פנימי ומקיף וחסד עליון דז"א פנימי ומקיף וביום ב'