שומר אמונים לד

הצעה רביעית יזהרו המשכילים והתלמידים המתחילים ללמוד ולעיין בזו החכמה שלא יטו ימין ושמאל מהדרך אשר אודיע להם פה בקצרה. כי אז יצליחו ואז ישכילו בעז"ה הא' הנה קודם כל דבר יקיים בעצמו מקרא שכתוב הכן בחוץ מלאכתך רצוני שישתדל להיות בקי במקרא עפ"י פשוטה. ובמשנה ובגמרא בקצת פלפול כפי הבנת שכלו ולידע הדינים הצריכים כדי שלא יקרה לו כדרך שקרא לחוזה בככבים הצופה בדברים העליונים ואינו מביט בגומה שתחת רגליו וסופו נופל בשוחה עקומה ומי שאינו בר הכי לא ילמוד כלל זאת החכמה. ויותר יקבל שכר על הפרישה מעל הדרישה הב' שלא ילמוד אותה אלא ממלאך ה' צבאות כדפירשו רז"ל אמנם אם הרב לא נהג עצמו בדרכי היושר והחסידות לא ילמוד ממנו כי יסתכן באמונות הנשחתות כאשר אירע לאנשים רבים ובכלל ההזהרה אל הרב שלא ילמדנה אלא לעובד ה' כראוי. ובזוהר השוו עון המגלה איזה דבר של סוד למי שאינו הגון להוצאת שכבת זרע לבטלה הג' שילמד אותה לשמה לדעת את קולו וליחד במצותיו קב"ה ושכינתיה שהיא העבודה הרצויה לפני בורא כל ולא כאותן החכמים בעיניהם הלומדים זו החכמה כדי להתגאות ולהראות שהם שלמים בכל חכמה ומדע ועליהם אמרו רז"ל בב"ר רב הונא בשם בר קפרא פתח תאלמנה שפתי שקר וגו' יתפרכן יתחרשן ישתתקן. יתפרכן יתחרשן היך מה דאת אמר או מי ישום אלם או חרש:

ואומר והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה ישתתקן כמשמעו הדוברות על צדיק חי העולמים עתק שהעתיק מבריותיו בגאוה אתמהה. בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית ובוז אתמהה מבזה על כבודי דא' ר' יוסי בר חנינא כל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה"ב בכבודו של מקום עאכ"ו ומה כתיב אחריו מה רב טובך אשר צפנת ליריאך ולא לבוזים את מוראך עכ"ל. הד' יזהר להרחיק מדת הדאגה בעת לימודו כי שמעתתא בעיא צילותא ואין לך דבר מונע ההשגה כמו העצבות אמנם המתעצב על עונות ומיעוט ידיעתו מועיל מאד ולכן דבר תורה שלא תבינהו תבכה עליו כל מה שתוכל הה' אמרו רז"ל במסכת ברכות העוסק במעשה מרכבה אינו פוסק אפי' לומר אמן יהא שמיה רבה מברך לכן העוסק בחכמת הקבלה צריך שלא יסיח דעתו מן הענין אשר הוא עוסק עד גמר אותו ענין ואצ"ל שלא יפסיק בשיחה והוא ק"ו בן בנו של ק"ו דאפילו בדברי תורה דעלמא ארז"ל המפסיק בשיחה מאכילין אותו גחלי רתמים שנאמר הקוטפים מלוח וגו' ובפרט אם אמר ליחדא קב"ה וכו' שהוא מפסיק היחוד. הו' צריך שיהיה לימודו באימה ויראה לא מוטה ולא יושב על צדו אלא כעומד לפני המלך ובתיקון מלבושיו כראוי שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל הז' יקיים בעצמו בשעת לימודו קרא דכתיב וגילו ברעדה דהיינו שמחה ויראה יחד השמחה על אשר זיכהו השי"ת לעסוק ברזי התורה דכתיב בהו כבשים ללבושך ואז נקרא בן לקב"ה דזכי לאשתדלא ולמנדע בגנזי אבוהי ובכל רזין דביתיה כברא יחידאי דשלטיה אבוה בכל גנזוי. והאריכו במעלתו בזוהר פ' בהר סיני (דף קי"א ע"ב) ע"ש ובפרקי היכלות דרבי ישמעאל אמרו כל היודע שיעור קומה של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן העוה"ב ובתיקו' (דף קמ"ד ב) מאן דידע שיעור קומה דיליה ירית איהו עלמא דאתי עכ"ל. ומפאת זה יש לו לשמוח על חלקו היראה יען החכמה הזו עליה נאמר ראה לפני מי אתה נכנס למקום להבת שלהבת כמ"ש הרח"ו זלה"ה בריש פירושו למאמר פסיעותיו של אאע"ה ועוד צריכה לו היראה פן יטעה כי ההתחלה בחכמה האלהית מסוכן ומזיק. ובפירוש אמרו רז"ל בס' הבהיר וז"ל א"ר רחומאי מאי דכתיב ודרך חיים תוכחות מוסר מלמד שכל הרגיל במעשה מרכבה ובמעשה בראשית אי אפשר שלא יכשל שנאמר והמכשלה הזאת תחת ידך דברים שאין אדם יכול לעמוד בהם אא"כ נכשל בהם והתורה אמרה תוכחות מוסר אבל באמת זוכה לדרך חיים עכ"ל הרי שאף הרגיל במעשה מרכבה ובמעשי בראשית א"א שלא יכשל בהם באיזו דמיון בלתי צודק וכיוצא עד שיצטרך למרקו בתוכחות מוסר וכ"ש המתחיל במעשה מרכבה. ולפיכך צריך להיות ירא וחרד ויתפלל אל הש"י שיצילהו מהטעות כי לא ימנע טוב להולכים בתמים הח' יזהר מאד שלא יחדש מדעתו שום הקדמה כי החכמה הזו לא ניתנה אל שיקול הדעת ואין החכם יכול לומר בה דבר שלא שמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני וכדאיתא בזוהר פ' יתרו (דף פ"ו) זה לשונו אמר ליה לא שמענא ולא אימא דהא אוליפנא כתיב וזאת התורה אשר שם משה אשר שם משה אתה יכול לומר דלא שם משה אי אתה יכול לומר עכ"ל וע"ש. גם הר"ח זלה"ה בהקדמת ספר עץ חיים כתב דאין דברים אלו מסורים אל לב האדם כפי שכל האנושי והסברא בהם סכנה עצומה ויחשב בכלל קוצץ בנטיעות ח"ו עכ"ל והאר"י זלה"ה פירש מה שאמרו בזוהר כמה פעמים לא שמעתי ולא אימא דמיירי בין בהולדה הקדמה מחודשת מכח קושיות בין בהמצאת כוונה אפי' אם תהיה מיוסדת על אדני האמת ע"ש נמצאת למד שאין לנו רשות לחדש שום הקדמה שאינה נמצאת מפורשת בספר הקדמונים בעלי הקבלה ולא יועיל חדוד השכל לפלפל בספר הזוהר ובזולתו להוציא הקדמה חדשה מתוך דקדוקים