שומר אמונים לא

הארוך הזה ולא תשכח מפי זרענו דברי התורה ורזיה ומסתריה. ובפרט אל התנא הרשב"י זלה"ה כי אחר אותו מעשה הידוע בפרק במה מדליקין שנחבא במערה י"ג שנים גדלה מעלתו על כל התנאים חבריו כנז' שם (בדף ל"ג) דמעיקרא כד הוה מקשי רשב"י קושיא הוה מפרק ליה רבי פנחס בן יאיר תריסר פרוקי לסוף כי הוה מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רשב"י כ"ד פירוקי ובסנהדרין (דף צ"ח) איתא ריב"ל אשכחיה לאליהו דהוה קאי אפיתחא דמערתא דרשב"י א"ל אתינא לעלמא דאתי א"ל אם ירצה אדון זה (פירש"י אדון הזה השכינה שהיתה ביניהם) אמר ריב"ל שנים ראיתי וקול שלישי שמעתי עכ"ל. הנה המאמר הזה מורה באצבע גודל מעלת הרשב"י שהיה זוכה שאליהו ז"ל היה משכים לפתחו והמעלה הגדולה שבכל המעלות שהיתה השכינה ביניהם כמ"ש אליהו לריב"ל אם ירצה אדון זה והנה אז כשהיה רשב"י נחבא במערה חיבר את ספר התיקונים כמ"ש בתחילתו. וגם שם בדף י"ג נאמר כי אז ניתן רשות לאליהו ולכל נשמתין דמתיבתא עילאה לגלאה לרשב"י רזין טמירין ולפעמים שהיה הרשב"י טועה באיזה דבר היו אומרים לו רבי רבי חזור בך באופן כי עי"ז חזרה קבלת סתרי התורה אל תקפה והדברים ששכחום חזרו ויסדום ואח"כ ר' אבא ושאר תלמידי הרשב"י שקבלו ממנו סתרי התורה חברו מהם ספר הזוהר והתיקונים. ונתחכמו לכתבם באופן שלא יבין דבריהם אלא מי שהוא חכם ומבין ויודע דרכי הקבלה ומי שהוא נעדר הקבלה פה אל פה יהיו בעיניו כדברי ספר החתום כי לא יוכל להבין עפ"י העיון ושיקול הדעת ואח"כ בזמן הגאונים חלקו את ספר הזוהר לפרשיות כל פסוק בפרשה שלו והוסיפו קצת דברים בגליון הספר ואח"כ באורך הזמן נכתבו בפנים כמ"ש האר"י זלה"ה בענין הקדיש. וכן כתב בעל ס' זהרי חמה בפ' וישלח ע"ש ועיין בספר חסד לאברהם עין יעקב נהר ל"ב איך נתחבר ספר רעיא מהימנא גם בזמן הגאונים היה אליהו ז"ל מתגלה לקצת מהחכמים ההם ומגלה להם סתרי התורה כפי כחם ומדרגתם והם היו מוסרים אותם אל תלמידיהם פה אל פה וגם חברו קצת ספרים בכתב כידוע. והראב"ד אחרון הגאונים זלה"ה זכה גם הוא לקבל מפי אליהו ז"ל וכמ"ש בעל עבודת הקדש בחלק העבודה פי"ג וז"ל וכבר קבלו האחרונים מחכמי האמת כי אליהו ז"ל נגלה להרב ר' דוד אב"ד ז"ל ומסר לו מכורות חכמת הקבלה והוא ז"ל מסרה לבנו הראב"ד ז"ל ונגלה גם לו אליהו ז"ל והראב"ד מסרה לבנו החסיד הרב ר' יצחק סגי נהור ונגלה גם לו אליהו ז"ל והוא ז"ל מסרה לשני תלמידיו ר' עזרא ורבי עזריאל ומהם נמשכה להרמב"ן ז"ל אשר ממנו נמשכה אל השרידים הבאים אחריו עד היום. ומה' היתה נסבה שהתגלה אליהו ז"ל אל החסידים ההם כדי שלא תשתכח החכמה מהיחידי סגולה כדי שידעו ליחד את השם ולעבדו באמת אשר הפתח לכל זה הוא החכמה האמיתית עכ"ל גם מהר"מ ריקאנטי ז"ל ובעל ס' מנחת יהודה חייט ואחרים העידו שקבלה היא בידם שנגלה אליהו ז"ל להראב"ד ז"ל ואל תתמה על זה כי באמת אמרו הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים וטהרה מביאה לידי רוח הקדש ואיתא בתנחומא הובא בילקוט פ' ודבורה אשה נביאה וז"ל מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין א"י בין ישראל בין איש ובין אשה בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקודש שורה עליו עכ"ל ומקרא מלא הוא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. כי כל המקדש עצמו ומקשט את נפשו עד שתהיה משכן לתורה ולחסידות ודאי שרוח הקדש תהיה חופפת ומרחפת עליו

הצעה שלישית יסוד הקבלה ודרכי החכמה האלהית לא כל אדם ראוי לחפש אותם ולהתעסק בהם כי לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול וכבר ידוע מאמרם ז"ל בפ' אין דורשין אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש וע"ש פירושם וכתב הרמב"ן ז"ל בפ' בראשית וז"ל כתב רבינו שרירא גאון ז"ל שמסרו חכמים אחד לחבירו הכרת פנים וסדרי שרטוטין מקצתן אמורין בסדר פ' זה ספר תולדות אדם ומקצתן בסדר פסוק שלאחריו זכר ונקבה בראם ואין מוסרין סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנין שראוי לכך וכו' עכ"ד ובמדרש הנעלם פר' בראשית הובא בזוהר חדש (דף י') כתוב וז"ל אמר ר' יצחק אין מגלין סתרי תורה אלא לאדם חכם וקורא ושונה ותלמודו מתקיים בידו והוא ירא שמים ובקי בכל דבר וכו' וברעיא מהימנא פ' נשא (דף קכ"ג) איתא וז"ל ואית נטורין אחרנין כגון נחשים ועקרבים ושרפים. ונטרין ההוא טוב דלא ייעול תמן דלאו איהו ראוי למיעל ואי לאו כל חייביא הוו עאלין ברזין דאוריית' ובגין דא מאן דאיהו חייבא וייעול למנדע רזין דאורייתא כמה מלאכי חבלה דאתקריאו חשך ואפלה נחשים ועקרבים חיות ברא אתקריאו ומבלבלים מחשבתיה דלא ייעול לאתר דלאו איהו דיליה וכו' ע"ש הרי מבואר מן האמור דהפתח העיקרי והראשון ליכנס אל החכמה הזאת הוא החסידות והפרישות מדרכי העולם וכל מי שיבא ליכנס אל החכמ' הזאת בלא תשובה ומע"ט לא יכנס לעולם אל החכמה ולא יבין אמיתותה כי מלאכי חבלה מבלבלים מחשבתו דלא ייעול לאתר דלאו איהו דיליה ולכן החי יתן אל לבו כי לא נברא האדם לעשות רצונו רק לעשות רצון