שומר אמונים יב

טעם מתק חכמת התורה מה נוכל לעשות לו ילך ויתחכם ואזי ידע באמת כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם

שאלתיאל אם כנים דבריך דרמזי הסודות שבאו בתורה הוצרכו להכתב בדרכים הללו משול לנו משל על מקצת מהם ויאמנו דבריך כי חושש אני שאתה דוחה אותי בקש

יהוידע ואיך תחשדני בזה הלא הראיתיך שגם רז"ל בתלמוד ובמדרשים דרכו בדרכים הללו ובפי' אמרו כי נתעלם סדורה של תורה ואם אמשול לך משל כאשר שאלת לא תבין אותו מאחר שאתה נעור וריק מהחכמה הזו ומ"מ כדי להפיק רצונך אביא לך משל א' או ב' ולא תבקש ממני לפרשו כי צריך הקדמות רבות להבינו

דע כי בפסוק והארץ היתה תהו גלה לנו הכתוב ענין שבירת הכלים כמו שמסר לנו מרן האר"י זלה"ה ולכן נכתב בפסוק זה תיבת תהו שתי פעמים א' מפורש בכתוב וא' בר"ת והארץ היתה תהו למפרע הוא תה"ו. והענין הוא כי הכלים של הז' תחתונות נשברו פנים ואחור ועליהם רמז תיבת תהו המפורש בפסוק אמנם הכלים של או"א לא נשברו הפנים רק האחוריים שלהם נתבטלו ולפיכך כשבאת התורה לרמוז דבר זה כתבה תיבת תהו בר"ת לרמוז על או"א שהם בחי' ראש ומוחין של ז"א ונכתב למפרע לרמוז שהם האחוריים כי כל בחי' אחוריים לעולם הוא למפרע כידוע מסוד תשר"ק. הרי מבואר דהוצרך הדבר להכתב כן דתיבת תהו תצא מר"ת הפסוק ולמפרע ואילו היתה כתובה בפסוק כהלכתה ולא בר"ת לא היתה רומזות הסוד ההוא כי אם ענין אחר

גם שם של ע"ב תיבות היוצא מג' פסוקים ויסע ויבא ויט שבכל א' מהם יש ע"ב אותיות ולוקחים אות א' מכל פסוק ומצרפים אותו לתיבה א' אלא שמפסוק ראשון ושלישי לוקחים אותם כסדרן מראש הפסוק ומהפסוק השני לוקחים אותם למפרע מסוף הפסוק הוא לפי שפסוק ויסע הוא בחסד לכן אותיותיו הם ביושר ופסוק ויבא הוא בגבורה לכן אותיותיו הם למפרע בסוד אור חוזר ודין ופסוק ויט הוא בת"ת שגם הוא אור ישר ורחמים לכן אותיותיו הם ביושר. ועיין בס' מבו"הש ש"ה ח"א פי"א הטעם שנכתב זה השם בתורה בר"ת וע"י צירוף הוא סוד גדול בענין גדולות הו"א שחג"ת עולים לחב"ד ונעשו ראשים

גם שם של מ"ב היוצא מפסוק בראשית עד ב' ובהו ע"י אלפא ביתות ידועות שהם א"ת ב"ש וא"חם בט"ע ואל"בם ואב"גד וא"יק ואט"בח לא הותר להוציאו כ"א על ידם. וכמו שרמז הפרדס בשער כ"א פרק י"ג. וכן בענין הגימטריאות שהם ט' מינים. מספר קטן מספר גדולי מספר הקדמי וכו' כלם הם דרכים מקובלים ומיוסדים בטעמם וכמו שרמז אותם הפרדס בשער ל' פרק ח' וכן בענין הכולל עיין בס' מבו"הש ש"ג ח"ב פ"ח ובדרוש שלוח הקן ודי בזה להראותך כי לא באו הדברים במקרה ואם ריק הוא ממך הוא

שאלתיאל דברי פי חכם חן ועדותיך נאמנו מאד לקיים דבריך אבל מה תענה ומה תאמר על ענין אחד גרוע מהנז' הנמצא בס' הזוהר שמייחס לש"ית איברים גופניים כגון גולגלתא מצחא עיינין אודנין וכן כמה עניינים ומאורעות הגופים וכמו כל ספרי המקובלים מלאים מזה והוא דבר זר ותמוה. והלא רז"ל בסדר אליהו רבא אמרו דכשעמדו ישראל על הר סיני לקבל התורה לא ראו דמות אדם ולא דמות כל בריה ולא דמות כל נשמה שברא הקב"ה בעולמו שנאמר ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה עכ"ל הרי כי עם היות שהנשמה היא עצם רוחני דקה הנה גם היא בכלל מה שנאמר כי לא ראיתם כל תמונה ואיך יכון לתאר לשי"ת ענייני הגוף

יהוידע לא על הזוהר ולא על המקובלים תלונותיך כ"א על תורת משה שכתוב בה יד ה' עיני ה' אזני ה' ותחת רגליו וגו' כתובים באצבע אלהים וגו' וכן כמה פעולות גשמיות כגון ארדה נא ואראה עתה אקום יאמר ה' וכיוצא אבל האמת הוא כי בין התוארים הגופנים הנמצאים בתורה ובין בדברי רז"ל הכל הוא משל ודמיון וסימן לכחות עליונות נאצלות מאלוה ית"ש להנהיג בהם עולמו ונקרא בשם עשר ספירות ומה שנקראים בשם האיברים הגופנים. אין הכונה לומר שיהיו האברים ההם דומים לאברים שלנו מצד העצם ח"ו שהרי אין בעליונים שום גשמות וכמ"ש בזוהר פרשת ויקהל דף קצ"ז א' וז"ל וכי איך יכול אליהו לסלקא לשמים והא כלהו שמים לא יכלין למסבל אפילו גרעינה כחרדל מגופה דהאי עלמא וכו' בפ' שמות דף י"ט ב' א"ר אבא החרב הזה הוא הדין שעושה דכתיב וירא את מלאך ה' עומד בין השמים ובין הארץ וחרבו שלופה בידו וכי חרב שלופה היתה ביד המלאך אלא שהיתה הרשות בידו לעשות דין וכו' גם לא יעלה בדעתך שיהיו דומים מצד הצורה והתבנית ויהיה העין העליונה כצורת עין האדם ויד כצורת יד אלא שזה רוחני וזה גשמי ח"ו. כי באמת אין דמיון בינו לבינינו לא מצד העצם