שומר אמונים יא

סוף דבר ליכא מידי מכל מה שקבלו רז"ל דלא רמיזא באורייתא הן ביאור הדינים והמצות. הן סודות מעשה בראשית ומעשה מרכבה. הכל נכתב בא בפירוש או ברמיזה ולזה תראה איך רז"ל היו משתדלים לעשות אסמכתות לדבריהם המקובלות כדי להוציאם מהכתובים וזה בין בחלק הדינים בין בחלק האגדות משום דהכל רמוז וכלול בתורה והיינו דתנינן הפוך בה והפוך בה דכולא בה כי היא תקיף הכל לא תחסר כל בה מהדינים והדעות והחכמות האמיתות ובזוהר פ' בהעלותך (דף קמ"ט ב') אמרו וז"ל זכאין אינון ישראל דאתיהיב להו אורייתא עילאי אורייתא דקשוט ומאן דאמר דההוא ספורא דאורייתא לאחזאה על ההוא סיפור בלבד קאתי תיפח רוחיה וכו' ע"ש ובדף קנ"ב א' שהאריכו בזה ומבואר א"כ דהסיפור הכתוב בתורה עם היות שאותו סיפור הוא אמיתי ואינו יוצא מידי פשוטו מ"מ אין כוונת השי"ת לכתוב דברי הימים בתורתו הקדושה ח"ו אבל עצם הכונה להלביש באותו ספור איזה סוד מסודות המציאות דרך משל פרשת ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגו' ודאי המעשה שהי' כך הי' אבל נכתב בתורה להלביש בו סודות עולם התוהו ולהיות שעצם הכונה היא הסודות לכן בא הסיפור בפרטים שונים כגון שבקצתם נאמר ושם עירו ובקצתם בלתי זה אלא פלוני מבצרה ומארץ התימני ובקצתם לא נזכר שם מקומו כלל וכן בקצתם נזכר שם אביהם ובאחרים שמם לבד וכן האחרון נזכרה אשתו ולא באחרים ועוד שינויים אחרים שלענין הסיפור לא מעלין ולא מורידין ולענין הסוד יש בו דברים מופלאים כנודע מספרי מרן זלה"ה גם מעשה לבן עם יעקב בענין העקודים נקודים וברודים. עיקר הכוונה שנכתב בתורה היא להלביש באותו סיפור סודות נפלאים בהמצאת העולמות כידוע לחכמי האמת וסוף דבר כל התורה כולה הכתוב יגיד בתחתונים וירמוז בעליונים כידוע לבקיאים בחכמה

שאלתיאל כן דברת ויתכנו דבריך בענין סיפורי המעשים שבתורה. שנאמר עליהם שנכתבו לרמז איזה סוד כמוס אבל לא יתכנו בעיני דרכי המקובלים במה שהם מפרשים הרבה סודות וסתרי התורה על ידי צירופי התיבות והתמורת של אלפא ביתות וראשי תיבות וגימטריאות וכיוצא כי הוא דבר זר להאמין שהתורה תתפרש ותובן עפ"י אלו הדרכים. ומה גם שבענין הגימטריאות בשלא יבא החשבון מכוון הם מוסיפין הכולל של התיבה ולפעמים כולל האותיות והלא אם הכתוב נתכוין לכך מדוע לא בא החשבון מדוקדק

יהוידע כמדומה לי שאם אתה היית נמצא בשעה שפירש דניאל לבלשאצר דנא כתבא די רשים מנא מנא תקל ופרסין היית מכזיבו ומבטל דבריו באומרך דפירושו לא יתכן דאיך אפשר דמן השמים יוכיחו עפ"י הדרכים האלו שהרי אותו כתב ע"י צירוף היה כתוב ממת"וס ננק"פי אא"לרן או אנ"ם אנ"ם לק"ת ניס"רפו כדאיתא בסנהדרין (דף כ"ב) אבל האמת יורה דרכו שאלו הדרכים הם מקובלים וקצתם הוזכרו בגמרא כגון אלפא ביתא דא"ת ב"ש וכו' ושל אח"ס בט"ע וכו' ושל אל"בם וכו' במס' שבת (דף ק"ד א') ועל ידה למדו רז"ל דאך ביום הראשון תשביתו א"ך הוא ח"ץ בא"חס בט"ע כדפירש"י בפסחים (דף ה' ע"א) וע"י אלפא ביתא דאטב"ח למדו דמנ"ון הוא סה"דה כדאיתא בסוכה (דף נ"ב). גם שם של מ"ב אותיות שהאריכו בגמ' פ"ד דקדושין במעלת היודעו הנה הוא יוצא מפסוק בראשית עד ב' ובהו בתמורת האותיות עפ"י אלפא ביתות ידועות ומקובלות ותמצא אופן מוצאו בפרדס שער כ"א פרק י"ג. וכן שם של ע"ב תיבות יוצא מג' פסוקים ויסע ויבא ויט דלוקחים אות א' מכל פסוק ומצרפים אותו לתיבה אחת ובמסכת ברכות (דף נ"ה) אמרו יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ ובמדרש תהלים מזמור ג' אמרו לא נתנו פרשותיה של תורה על הסדר שאלמלא ניתנו על הסדר כל מי שהוא קורא בהם יכול להחיות מתים לפיכך נתעלם סדורה של תורה שנאמר ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי משומי עם עולם עכ"ל. עוד אמרו אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותי' לא תדע מטולטלים הם שביליה של תורה שאלמלא ידעו הבריות סדרה של תורה היו יודעים לרפאות את החולים ולהחיות את המתים עכ"ל וכן יש כמה מאמרי רז"ל המורים בבירור כי זו היא דרכה של תורה לרמוז סתריה עפ"י הדרכים הללו ובכלל אמרו כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה

ומה שאמרת שהוא דבר זר לנגד עיניך שהתורה תתפרש ותובן עפ"י הדרכים הללו אל תתמה על החפץ. כי הבקי בסתרי תורה ומבין אותם בעצם יבין באמת כי הוצרך הדבר להיות כן ולהכתב בתורה כל א' כפי עניינו כי יש סודות תלויות בתיבות הכתובות בפסוק כהלכתן ויש בתיבות היוצאות מר"ת וס"ת ביושר ויש למפרע ויש בגימטריאות ויש בתמורות דאלפא ביתות שונות הכל כפי ענין הסוד ההוא וכן בענין הגימטריאות יש שינוי בין כשהחשבון הוא מכוון להיכא שצריך להוסיף הכולל כי מה שירמוז החשבון המוספי דהיינו שמוסיפין הכולל לא ירמוז אותו החשבון ההכרחי דהיינו המדוקדק בכיון כידוע למי שהעמיק בחכמה שהכל מיוסד בטעמו. ואם אלו הדרכים הם זרים אצל הטפש שלא