ספר הזכרונות עח

ההולך בעקבות בה"ג [סי' י"ג] מנה פסוק שמע ישראל ציווי על מצות ק"ש, ונראה דגם להרמב"מ קיים מצוה זו בקריאת פסוק שמע שמקבל עליו אמונת יחודו ית' באמת, ואע"פ שמנאו בספר החינוך מן המצות התמידות היינו שלא להאמין היפך זה אבל קיום המצוה להאמין ביחודו אין לה זמן קבוע וכמו שכתבתי ג"כ בסימן א' לענין מצות אנכי וממה שנקבע במצות ק"ש קריאת פסוק זה בבוקר ובערב למדנו שקבעה התורה חובה קבלת היחוד הזה בוקר וערב, וזה הוא מכלל מצות הק"ש ושצריך לכוין בפסוק אחד עכ"פ (ברכות י"ג:) לפי שעיקר היחוד בלב, אלא שמ"מ מאחר שגוף אמונת היחוד היא אמונה בפני עצמה הרמב"מ לפי דרכו שמנה אמונות הכוללות ג"כ מצות עשה מנה גם זו מצות עשה בפני עצמה, ובהקדמת הזוהר שם שלא מנה אנכי מצות עשה כמו שנתבאר כשמנה שם [י"ב א'] מצות היחוד אע"פ שפתח למנדע כו' על הידיעה והאמונה מ"מ סיים ולייחדא לי' בכל יומא כו' בשית תיבין דשמע ישראל כו' מבואר דהוא מצות ק"ש וקריאת הפסוק כדברי בה"ג, ומ"ש למינדע וכו' ושליטא בעלמא נראה שכלל מצות אנכי וידיעת שיש אלו"ק ושליט הוא בכלל מצות היחוד ומצות שמע ישראל שצריך לייחדו בכל יום, שבכלל היחוד הוא ממילא אמונת מציאותו והשגחתו ג"כ ושצריך זה לזכור פעמיים בכל יום תמיד בוקר וערב וזה כדברי ספר יראים שזכרנו בסי' א' לענין אזהרת לא תשכח

וענין מצות שאל נא וגו' שחדשנוה על ידיעת מעשה בראשית מצאתי לו ג"כ סמך בזוהר חדש פ' בראשית בסתרי אותיות [דפוס זולצבאך דף ח' סע"ג] ראשיתא דכולא למיליף מהימנותא דיחודא דקב"ה כו' דהא לא אתא בר נש לעלמא אלא למיליף ולמנדע למארי' כו' ועל דא אתרשים בדיוקנין דבראשית דאתחזי למשאל ולמינדע דכתיב כי שאל נא וגו' ודא היא שאלתא קמייתא לאשתמודע בר נש למארי' דדא איהו ראשיתא דכולא ע"כ, ולשון זה מורה כמו שכתבתי דכי שאל נא הוא ציווי להתבונן במעשה בראשית לאשתמודע למארי' דרך לימוד וידיעה באמיתת היחוד לא באמונה כללית בעלמא, וקרא זה ראשיתא דכולא לפי שגם זה ביאור למצות אנכי קצת באורח פרט שהיא ראשיתז דכלא כנזכר למעלה

ומצאתי בפסיקתא זוטרתי [פ' ואתחנן דף ס"ז ע"ד] על פסוק זה כתב שהוא מצוה על ישראל להבין ולהשכיל שהקב"ה יכול להושיעם ולקבצם מן האומות כשם שעשה לאבותינו במצרים כו' ע"ש, הנה כתב בביאור שמקרא זה מצוה מיוחדת אלא שפירשה לענין אחר, אבל אנו אין לנו בפירוש המקראות בציוווי התורה אלא המקובל בידינו מפי רז"ל ואפי' יהי' נגד המשמעות הפשוט, וכבר זכרנו מדברי רז"ל בחגיגה שפירשו משמעות המקרא על החקירה במעשה בראשית, והמצוה שזכר אם עיקר כונתה על האמונה בביאת משיח וגאולה העתידה שעשאו רמב"מ מעיקרי התורה אבל לא מנה בו מצוה מיוחדת, הנה במקרא זה לא נמצא זכר מזה ואין טעם לסמכו על מקרא זה כלל, ואם יהי' אמונה זו מצוה מיוחדת נראה לי שיש למנותה מלשון הכתוב סוף פרשת האזינו אחר השירה א' שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום וגו', וזה מצות עשה לשום לב לעדות השירה ושימת לב זה הוא מה שהעיד לנו הש"י מכל ענייני הגליות והצרות העוברות עלינו ושסוף הכל דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו והוא בביאת המשיח וזה מצוה מבוארת על אמונה זו, ומיהו יראה שאין עיקרה על דבר זה לבד רק על כל ענייני השירה כולה, וזה טעם לשון שימת לב שיתבונן איך כל הכתוב בשירה מתקיים והולך והוא ההתבוננות ג"כ בענייני הצרות והגליות איך דבר ד' יקום ובזה יתחזק באמונתו ועשיית מצותיו, וכן מבוארת ענין מצוה זו על הדרך הזה למעלה בפרשת וילך שנאמר ועתה כתבו וגו' ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהי' וגו' והי' כי תמצאן אותו וגו' וענתה השירה הזאת לפניו לעד וגו' כי ידעתי את יצרו וגו', והנה מאמר כתבו נמנה אצל מוני