ספר הזכרונות עד

בספר יושר לבב הנזכר לעיל שתפס הרבה מדברי האריז"ל דברים כפשטן, וכן הלכו בשיטה זו הרבה מחכמים האחרונים המתפארים בקבלה וחשבו לחכמים זולתם המתלוננים עליהם בזה וצועקים עליהם שאי אפשר להאמין דברים כאלו שהם מענפי ההגשמה ואע"פ שהודו שהאריז"ל אמת ודבריו אמת הם כיחשו באמונת הדברים ע"ד הפשט המושג שכל אנושי, ועל אנשים כאלה חשבו הם עליהם שמה שהשפיקו בילדי נכרים גרם להם זה, כי הרחקת ההגשמה בכל פרטיה שדקדק בה הרמב"מ וסייעתו לקחו דברים הרבה ג"כ מחכמי האומות הערביים המודים ביחוד הש"י כידוע, ואולם באמת דבר ד' בפיהם אמת כי חלילה לצייר גבול ומקום וכדומה מענפי ההגשמה בו ית', ואע"פ שכל דברי האריז"ל אמיתים כפשטן אצל צופי המרכבה כמוהו כמו שנתבאר לעיל, אינם אמיתים כלל כפשטן המושג בשכל אנושי, והי' ראוי לו להזכיר התנאי הזה בלימודה שמי שהוא פתי מאמין לכל דבר כפשטי' יתרחק כו' בגחלתה, תחת מה שציוה להרחיק אותן שאין מאמינים דברים כפשטן אם אין כופרין בגוף הענין, וכל המקובלים האחרונים הבאים אחר הרמב"ן שלא השיגו לצפות במרכבה נזהרו עכ"פ מזה שלא להגשים והזהירו הרבה על זה

ובפתיחת ספר כתר שם טוב לרש"ט ן' גאון בעל מגדל עוז לפרש סודות הרמב"ן על התורה [אשר נדפס מכבר הקדמת הספר בספר היכל ד' ד"ו ובסוף ספר ליקוטי קבלה הנזכר לעיל ועתה נדפס מחדש כולו בקובץ מאור ושמש דפוס ליוורנו] כי תחלת כל דבר הזהירונו רבותי להתרחק בדבור ובמחשבה מג' דברים שהם גשמות ורבוי ופירוד כו' ע"ש, וזה באמת מה שראוי להזהיר מאוד בתחלת העיון בדברי הקבלה, ומ"ש בעל משנת חסידים שלא יחוש אם יטעה, אם יהי' זה אמת באיזה טעות אחר אינו אמת בטעות ההגשמה שחטאו רב כנזכר לעיל, וכל מי שירא לנפשו מהנשמה יתרחק מהסתכלות בעניינים הללו לגמרי, אולם מי שבטוח בעצמו שלא יגשים שיאמין שכל זה מראה מושגת לצופי המרכבה כמראה יחזקאל שבידיעת זה כבר יחדל מלהגשים הנה הותר לו ההסתכלות בספרים ההם, אבל בתנאי שיזהר באזהרת חכמים במופלא ממך בל תדרוש כו', והיינו שלא יתבונן כלל בהשגת המראות דרך דרישה וחקירה כיון שהדבר מופלא ממנו רק יוכל לעסוק בהם דרך קריאה יידיעת הכתוב בלבד, ואין בזה חיוב כמ"ש בעל הספר משנת חסידים אף לא מצוה גמורה כמ"ש בשם הרח"ו, כי דברי הרח"ו הם על התגלות החכמה שאינו אלא על הגילוי לאמתה שזולת זה אין קרוי גילוי כלל וכמו שנתבאר למעלה, וכן מצאתי בהסכמת אחד קדוש על ספרי עץ חיים ופרי עץ חיים [מדפוס הא' בקארעץ] הרגיש קצת בזה, וכתב כי אין חשש פרסום החכמה למי שאין הגון לה בהדפסה לפי שלפניו יהיו הכל כדברי ספר החתום ולא יתגלה לו כלום, והיינו כי ידיעת הדברים ככתבן אין בהם התגלית כלום, ודברי הרח"ו הי' כלפי מה שראה בדורו פרסום ההתגלות בלב הרבה חכמי אמת בצפת ת"ו, כהרמ"ק שהעיד האר"י על גדולתו ודאי זכה להשגה גמורה ע"פ דרכו וכן הב"י שהי' לו מלאך מגיד נסתרות ועל כולם האריז"ל ותלמידיו, וחשב שכבר עת רצון לפניו לפרסם התגלות זה בלבות בני ישראל

והידיעה באמת הוא מצות עשה מן התורה דוידעת היום וגו' כמו שנתבאר מי שיוכל לזכות לידיעה באמת אבל הקריאה בספרים אינה בכלל הזה כלל, אבל יראה שלשונן וקריאתן הוא בכלל מצות תלמוד תורה כמו הלומד בפרשת המרכבה ביחזקאל שהוא ודאי קרוי עוסק בתורה אע"פ שאין מבין אלא פשט הסיפור ומפטירין במרכבה בשבועות אע"פ שאין אתנו יודע עד מה מסודותי' נחשב לקורא ועוסק בדברי הנביאים, ואמרו בפ"ק דע"ז (י"ט.) גם בנגלות התורה ליגרס אינש ואע"ג דלא ידע מה קאמר, והכי נמי בנסתרות כיון שהן דברי תורה ממש אע"פ שהוא אינו מבין הוא עסק בתורה, והאריז"ל הגיד על לשון הזוהר הקדוש שהוא מסוגל לנשמה