ספר הזכרונות סה

חכמי ארץ הקדושה בזמנו התנגדו לו בזה והשתדלו לגנוב הכתבים ממנו ולהעתיקן ולפרסמן שם עכ"פ כידוע, והגם שהם החרימו שלא להוציאם לחוץ לארץ עד אחר ק' שנה כנודע, הנה לא עשוהו חרם עולם וגם לא ידעתי מאי נ"מ בין ארץ ישראל לחוץ לארץ וכי כל יושבי ארץ הקדושה וכל העולים אלי' הם מן השרידים אשר ד' קורא וכולם ראויים למסור להם סתרי תורה שהרי שם לא העלומום מכל דורשיהם, וגם הר"י סרוג שהי' כפי הנראה הגדול שבתלמידי האריז"ל שזולת מהרח"ו הלך תיכף אחר פטירת האר"י לאיטליא ופירסם שם כל דברי האריז"ל הנודעים אליו בעל פה ובכתביו, ועוד יותר פירסמם אחריו תלמידו הרמ"ע כל מה שקיבל בספריו הנדפסים והכתובים מגלה סתרים גדולים, (ובהם הרבה סתרי עולמות עליונים ביותר שלא נתגלו למהרח"ו ז"ל כ"כ כידוע מסודות המלבוש וטהירו עילאה וכדומה המפורסמים בכתבי הר"י סרוג והרמ"ע ובספר עמק המלך וספר ויקהל משה והדומה, שלא נמצא בכתבי הרח"ו מזה דבר שקבלם הר"י סרוג טרם בא הרח"ו לפני האר"י או ששמעם בעת שלא שמע הוא, ולהיות הר"י סרוג הלך לאיטליא לא נודעו כתביו להרח"ו ולכן לא אספם בין כתיבותיו כמו שאסף מה שכתבו שאר החברים, ואם מפיהם העתיק מילין כ"ש שהי' מעתיק מדברי הר"י סרוג שהי' גדול הרבה ובעניינים שלא נודע לו מהם שמץ דבר כלל, אבל לא נודעו לו, ולכן בחינם יתחסדו קצת מההולכים בעקבות הרח"ו בספריהם שלא לדבר מעניינים הללו מפני אזהרת הרח"ו שלא לעיין בכתיבת שאר החברים, כי לא על הר"י סרוג כיון שלא ראה כתיבותיו כלל] וגם מקצת כתבים בעמקי סודות שגנזם הרח"ו בקברו אף עליהם התחכמו חכמי ארץ הקדושה בדור שאחריו והוציאום מקברו וכמ"ש ה"ר חיד"א, ואף הם נתפרסמו בעולם על ידיהם כי כבר אמרנו שאין שום חילוק בין הפרסום בדפוס או בכתב יד, ואיך אפשר מכל עיני העדה נעלם דבר וצדיקי' כאלה יביא הקב"ה תקלה על ידיהן

אבל אמיתן של דברים לדעתי כי כמו שיחזקאל ע"ה כתב פרשת המרכבה בספרו גלוי לעין כל ושילמדם כל אחד היודע קרוא מקרא ואין בזה משום פרסום מעשה מרכבה, כן הוא כל הכתוב בספר הזוהר וכתבי האריז"ל וכדומה להם מן הנסתרות אשר לד' אלקינו, אף שהם האריכו בדבריהם יותר ותפשו לעצמם לשונות אחרים, מ"מ אין שום נ"מ בין ספור מרכבה וכסא וכמראה אדם יושב עליו שבספר יחזקאל לספור פרצופין מדמות אדם ואבריו ופעולות אדם מזיווג וחיבוק ונישוק וכדומה המוזכר בכתבי האריז"ל ושאר תעלומות שבספר הזוהר, וענין איסור המסירה שזכרו רז"ל הוא ענין אחר כי אין קרוי מסירה אלא מה שהאדם מוסר לחבירו כדרך מסירת חפץ שהוא אח"כ ביד חבירו כמו שהי' תחלה בידו של זה, וכענין משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וגו' והם מסרוה לאנשי כנה"ג שהיא מסירה ממש דלא בשמים היא וכל מה שידרשו ויפרשו בה חכמי ישראל הוא הדבר אשר דיבר ד' והרי הוא מסורה בידם ממש, ועל דרך זה הוא מסירת סתרי תורה שסיפור הדברים לבד דרך סיפור ככתוב בספרים אין זה בכלל מסירה כלל רק כיודע מעשה מסופרת, וההתבוננות עפ"י הספרים והחכמים המסבירים הדברים לשכל כבר זכרנו שזה בכלל מעשה בראשית ולא זו היא הדרך שהשיג האריז"ל אותן הדברים, שהדבר ידוע שהוא לא המציא לו משלים להלביש דבריו דא"כ למה בחר לו במשליו האלה גם ודאי צריך בלוי זמן עצום לזה לחקור איך להלביש דברים במשל שיהי' מכוון לנמשל, אבל כל השגותיו הי' דרך צפיי' בנסתרות והוא ראה כל המראה הזה כדרך שראה יחזקאל המרכבה ולא היתה צריכה אליו לפתרון, כי הפתרון בדרך הסברא שיבין כל שומע אינו בכלל סתרי תורה שהוא נסתרות שאין כל אחד יוכל לידע כלל כאמור, אבל הדברים היו מובנים אליו באמת כמות שהוא ע"פ ידיעת היחוד האמיתי שזכרנו על בוריו שזכה אלי', ובידיעה זו היא השגת כל אותן הדברים שהם נסתרים אלינו שלא יוכל לדעתו מי שלא טעם טעם השגת היחוד