ספר הזכרונות ס

[פ' יתרו בהג"ה] שכל מי שפוסל מידה א' מחברתו במידות העליונות אפי' במחשבתו [ר"ל שחושב חכמתו ית' ובינתו וחסדו וגבורתו וכדומה מכחות ופעולות המיוחסות אליו הכל דברים נפרדים, וזה ענף מן ההגשמה והעדר היחוד וכמ"ש [פ"ב מיסודי התורה הל' י'] ובמורה נבוכים באורך בזה בביאור לשונות שבכתובים] הוא בכלל עובד ע"ז וכן המדמה ח"ו בדמיונו שום צורה ודלכן צריך ליזהר מאוד מכח הדמיון שלא יצייר אלא דבר גשמי כמוהו ע"ש, ובפרשת ויחי על פסוק בן פורת האריך באזהרה שלא לטעות בהגשמה ח"ו מצד לשונות הנמצאים בספרים ע"ש, וכל זה לדעתי פרטי אזהרת ונשמרתם וגו' שלא לייחס אליו שום מקרי הגוף ג"כ שכולל פירוד כתות שונות שזהו בכלל תמונה, ואמונת השניות או עולם קדמון וחומר קדום הוא בכלל אזהרת לא יהי' לך הקודמת שהמאמין בב' הרי יש לו אל אחר כי אלקים אחד והב' הוא אחר, והמאמין בחומר קדום ג"כ מאמין בכח אחר שהרי הכח שהוא קדמון כקדמותו ית' הוא כח מיוחד בפני עצמו נבדל ממנו ית' ושני לו, וכל אמונת כח מיוחד חוץ ממנו הוא בכלל אלהים אחרים וכמ"ש בסי' ב'

אבל ענין מצות היחוד כפי שלמדתי מדברי רז"ל הוא ענין אחר ממה שחשבוהו הם, ורמב"מ עצמו בספר המצות מביא דרז"ל קראו ליחוד קבלת עול מלכות שמים, וכן אמרו בר"פ הי' קורא (י"ג:) חזי' דהוה מאריך טובא באחד א"ל כיון דאמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות לא צריכת, מבואר שאין היחוד ההתבוננות בעצמותו ית' שאין בו פירוד ושינוי וכדברי חובת הלבבות ורמב"מ וסייעתם כלל, שעל זה שייך רק אזהרת ונשמרתם וגו', אבל אין זה ענין לאמונת האלקות שעיקרה ההשגחה וכמ"ש בסי' א' וזה היפך השלילות, ובאמת המתפלספים באמונה ע"י הרחקת הגשמות ומקרי' באו לכפור בהשגחה ובשכר ועונש וההשתנות בו ית' ע"י התפלה ומעשה התחתונים וכפרו בעיקר התורה, ואף מחסידי הקדמונים וגדוליהם מן הנמשכים אחר חקירות ענינים הללו יש מהם הכחישו השגחתו ית' בפרטי אישי כל הנבראים חוץ מהאדם, והוא נגד דרז"ל בירושלמי פ"ט דשביעית (הל' א') ובברא"ר (פרשה עט) אפי' צפרא בלעדי שמיא לא מיתצדא, והנה כי הם חשבו בחקירתם להגיע לאמיתות היחיד ורחקו אדרבא עי"ז ממנו כי זה היפך היחוד כשיחשוב שיש נברא נפרד ממנו ית' ומונהג בלא השגחתו, אע"פ שמודים שהכל נברא ממנו ושהוא משגיח הכלל מ"מ אין זה שלימות היחוד שיהי' אחר הבריאה דבר חוצץ בפני יחודו ע"י הנבראים, ועיקר היחוד הוא לדעת שמלא כל הארץ כבודו מלת כל כולל הכל לא יעדר שום נברא פרטי היותר שפל הכל מלא כבודו כי מלכותו בכל משלה והכל מושגח ומונהג ממנו וזהו כיון דאמליכתי' כו' שמלכותו ית' בכל הוא היחוד הגמור, ונבדל זה ממצות אמונת האלקות שהוא ג"כ על השגחתו ית' כמ"ש בסי' א', כי אמונת ההשגחה עדיין אין זה יחוד גמור שאפשר שיהי' אדם מושגח מאחר והוא נפרד ממנו, אבל היחוד ר"ל שאין כאן פירוד דלמעלה ולמטה ולד' רוחות מלכותו ית' דרך יחוד לא כמלך בו"ד שהוא ג"כ מנהיג מדינתו אבל אינו מתאחד עמהם והם דברים נפרדים, משא"כ קבלת עול מלכות שמים צריך שיהי' במלת אחד דהיינו שמלכותו ית' הוא דרך יחוד שאין שום דבר חוץ ממנו, וכמ"ש ג"כ הרמב"מ שידיעתו ית' לכל הנבראים הוא מצד ידיעתו את עצמו ושכל הנמצאים מאתיתת המצאו, אלא שאפשר לפרש דבריו מצד התחלת בריאתם, אולם אמיתות הענין מבואר שגם אחר שנבראו כל מציאותם הוא מצד המצאו וידיעת עצמותו הוא ידיעת כל הנבראים שאינם דברים חוץ לעצמיותו, וכמו שאנו אומרים בכל יום נוסח מאמר התדבא"ר (פכ"ו) אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם, וכמו שעד שלא נברא העולם לא הי' דבר חוצץ בפני יחודו כן אתה הוא יחיד בעולמך ג"כ משנברא

ועל ביאור ענין מצוה זו מצאנו עוד ציווי אחר בתורה [דברים ד'] וידעת היום