ספר הזכרונות נד

בו, [וע"ש כתב דנכפלה האזהרה במ"ש עוד השמר לך פן תשכח את ד' אלקיך לבלתי שמור וגו', והוא המקרא שזכרנוהו למעלה לענין אמונת ההשגחה כמו שסיים בו בענין בפירוש, וא"כ י"ל שהם אזהרות שונות הא' לאמונת עיקר מציאותו ית' והב' לאמונת ההשגחה שכפל עליה שם מצות עשה ג"כ כמשנ"ת], והנה זה ג"כ עיקר כולל אלא שלענין האזהרה ומצות ל"ת לא הוציאוהו מהכלל כמו שמנו אזהרת ע"ז, שמ"מ שייך להזהיר ע"ז גם לפ"ד, ולפי מה שנתבאר כי לא שייך ציווי באמונה כונת האזהרה על השמירה עצמו שלא יבוא לידי כך, ודבר זה אזהרה גדולה כוללת מה שאמרו חז"ל הקורא בספרים חיצונים אין לו חלק לעוה"ב (סנהדרין צ') וביארו בגמ' (שם ק'.) ספרי מינין, והוא בכלל מה שאמרו (ע"ז י"ז. עי' תוס' שם רע"ב) אל תקרב אל פתח ביתה זו מינות, שהקריבה אליהם והקריאה בספריהם גורמת לשכוח בהשם יתברך להסתפק או לכפור בו ח"ו

ודבר זה ראוי להזכירו הרבה בדורות הללו, שרבו אנשים מבני ישראל המתעים בשפתותיהם החלקות את נערי בני ישראל ללמדם ספר ולשון עמים ולקרות בספריהם, ומטעים כי בזה ישלימו באמיתות האמונה ותהי להיפך כמו שבא האות והמופת בעדות הנסיון והחוש, והם מביאים ראי' מן הרמב"מ והדומים אליו בין הקדמונים שעסקו בזה, ובאמת אין לנו לדון אחריהם אם עשו לכתחילה כהוגן בזה כי עכ"פ כבר אנו רואים מחבור הרמב"מ בהלכות עוצם אמונתו בכל דברי חכמים שלא הזיק לו כל זה כלום. ואלו באנשים אחרים בכל דור ודור אנו רואים להיפך שבאים מזה לכפירה אם בכלל אמונת הש"י או אמונת תורה מן השמים אם בפרטי אמונות מתורה שבע"פ אשר גם הם בכלל הכופר בתורה וכמו שיבוא באזהרת לא תסור, והא למדנו שאין מביאין ראי' מן הגדולים בתורה וביראת חטא כרמב"מ וחביריו, ומלבד מה שצריך שיושלם בידיעת התורה כולה ובהפלגת החכמה האנושית במוחו, נוסף על זה והוא העיקר שראוי לדעת מה שאמרו חכמים כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת כו', (אבות פ"ג) ואם זה אמרו בחכמת התורה כ"ש בחכמה חיצונית, והרמב"ם בסוף המורה נבוכים ביאר כונת תכלית חבורו ותכלית שלימות האדם להגיע ליראת ד' באמת והדביקות בו ית' בכל רגע, אשר תמצית דבריו הועתק בהג"ה ריש אורח חיים ועל כונה הזו עסק בכל החכמות והספרים ההם שעסק בו, וכמ"ש בהלכות יסודי התורה שהדרך להגיע לאהבתו ויראתו ית' על ידי ההתבוננות בחכמת הטבע ושאחר הטבע, וכל שקידתו הי' להשיג מדרגת הדביקות האמיתית, ובהשתדלו על ענין ההוא מצא לפי עצמו ולפי ענין דורו הקריאה באותן הספרים והחכמות מועיל לו לענין הזה כמ"ש בתשובתו להיות לרקחות ולטבחות כו', ולכן לעולם ימוד אדם את עצמו אם כונתו בקריאת ספרים הללו להשיג עי"ז הדביקות בהש"י ושתהי' יראתו חופפת על פניו, ומי שלא יאנה עצמו בזה וידע שמגמת לבבו באמת רק להיות יראת ד' על פניו תמיד צריך להשתדל מקודם להשיג זה ע"י הקריאה בכל ספרי חכמי ישראל שיסדרו על עניינים הללו טרם יכנס בדרך מסוכן, ואנכי אערבנו כי לעולם לא יעלה על לבבו לפנות אל ספרים הללו לכונה הזו כלל בדורות האלה, וימצא די חפצו בספרי קודש מחכמי ישראל האמיתים אשר ילהיבו לבבו ליראה את ד' ויבין ויכיר האמת כי הקריאה בספרים כאלה מתעה מדרך ד' באמת ולא יפנה לבבו לזה כלל אם נכסוף נכסף לבית אבינו שבשמים באמת ורק האיש אשר יאבה בהתגלות לבו בחכמות וידיעות או יחשוק לנועם שיח והגיון חביריהם אשר נופת תטופנה שפתי זרה ומי שעסק בהם על כונה זו מעולם לא יצא נקי, וזהו בכלל העוסק בספרי חיצונים שהפליגו רז"ל בענשו, (סנהדרין צ'. ושם) והתורה כפלה אזהרה במלת השמר ופן כי מאוד מאוד צריך ליזהר מזה, ובפרט בדורות האלה אשר רבו חבורים כאלה בעונות בישראל ראוי לכל אחד להזהיר לבניו ולתלטידיו בכל תוקף