אוצר המלך צד

שכחבו תוס' דסוכה דקיי"ל רק התיבות לדרוש וכל מקום שמצינו אותם תיבות יש לדרוש. עיין לקמן [פרק ב' הלכה ז"] מה שכתבתי שם. א"כ הכי נמי כאן]

נראה לי לפשוט דרשאי להפקיר נכסיו ולמכור עצמו לעבד עברי. כיון דאז הוא עני ונראה דאחר המכירה יכול לזכות בעצמן מן ההפקר כמו בנדרים פ"ד ע"ב עיין שם, דאשכחן כהאי גונא בפרק ג' שאכלו [דמ"ז ע"א] לענין דמאי ובפ"ק דב"מ [ד"ט ע"ב] לענין פאה דאי בעי מפקיר לנכסי חזי לי' הכי נמי דכוותי'. ועוד ראי' ברורה מס"פ האומר [דס"ט ע"א] בעובדא דר' שמלאי דאמר לי' זיל גנוב וזבין נפשך לעבד עברי. עיין שם בתוס' שהקשו איך יעצו לגנוב ולעשות איסור. ותירצו דמ"מ הוי מצי לומר שימכור עצמו וכרבי אליעזר דרבו מוסר לו שפחה כנענית עכ"ד. וקשה דהא משמע שם דלא הי' עני כל כך וא"כ איך יוכל למכור עצמו, ועל כרחך דייעצו להפקיר נכסיו. ועיין בפ"ק דב"ב [די"ג ע"א] הקשו התוס' אהא דחצי' עבד וחצי' בן חורין לישא שפחה אינו יכול. דימכור עצמו בעבד עברי ורבו מוסר לו שפחה כנענית. ותירצו דאסור למכור עצמו לעבד עברי דעבדי הם כו' ע"כ. וקשה הא עני שאין לו לאכול רשאי דרק אחר שש רוצעים אותו. וא"כ יוכל להפקיר נכסיו. ומשמע מזה דאף זה אינו רשאי וצ"ע. וגם נראה דחזרו מדבריהם שבקדושין בההוא דר' שמלאי דהוי אמר לו למכור עצמו ועיין בפ"ק דקדושין [דט"ו ע"א] תוס' ד"ה ואידך. ותו קשה דאף דנימא דיעבור על עשה דעבדי הם מ"מ הא גם עכשיו דנכוף לשחרר יעבור הרב על עשה דלעולם בהם תעבודו וא"כ. טפי יעבור העבד עצמו אעשה מדיעבור רבו, שוב מצאתי לש"ב הרב טורי אבן בחידושיו לריש חגיגה [ד"ב ע"א] הביא דברי התוס' הנ"ל. והק' מההיא דר' שמלאי הנ"ל ש"מ דלצורך שרי לעבור, עיין שם דלא זכר מהפקר נכסיו

כתבו התוס' פ"ק דב"מ [ד"י ע"א] מותר לאדם להשכיר עצמו. דדוקא עבד עברי שאין יכול לחזור בו ואינו יוצא קודם זמנו אלא בשטר שיחרור עובר משום עבדי הם משא"כ פועל דחוזר באמצע היום ע"כ דבריהם. ועין בחו"מ (סימן של"ג סעיף ג'] ובש"ך שם הביא זה במסקנת דבריו עיין שם: ונראה לי דאם שכרו בשבועה דודאי השבועה חלה ולא יוכל לחזור באמצע היום וכן כתב בספר קצות החושן שם דבשבועה אין יכול לחזור. וכתב אסור להשכיר עצמו בשבועה משום עבדי הם. וצ"ע שאין העולם נזהרים בזה וכותבים בכל שטרי מעמדות של פועלים בחרם חמור. מיהו י"ל דהוי שבועה בכתב עיין מה שכתבתי מזה במקומו. אמנם כן יש לעיין דלא יועיל שבועה כלל דאסור להיות עבד מן התורה כפי הנראה. ולא אדע מה עלה על דעת הקצות החושן לומר דהשכירות על ג' שנים מדרבנן. והרי לדעת האוסר הוא מטעם עבדיי כו' הוא איסור מן התורה לפענ"ד וצ"ע. שוב ראיתי להגדול בעל חות יאיר [סימן ק"מ] כתב ג"כ בפשיטות בשבועה אינו חוזר לכולי עלמא. אף להש"ך דחולק על הריטב"א בקנין מ"מ מודה בתקיעת כף עיין שם שלא כתב שום טעם וראי' לזה, ואנכי תם ולא אדע דעתו ואין לומר דדעתו כדעת התוס' דלא שייך בשכירות עבדות, זה אינו דא"כ למה חוזר באמצע היום משום עבדיי כו' על כרחך משום דאם לא יוכל לחזור שייך עבדיי כו'. וא"כ הכי נמי בשבועה אם לא יוכל לחזור שייך עבדיי כו' וא"כ מדוע יחול השבועה וצל"ע בזה

הלכה ב'

ככר ביארנו שאין האשה נמכרת בגניבתה, וכן אינה מוכרת את עצמה ואינה קונה לא עבד עברי ולא עבד כנעני מפני החשד בב"מ [דע"א ע"א] אמרינן לרשב"ג עבד כנעני מותר דפרוץ לה ומרתתא שיגלה. וכתב הכסף משנה דרבינו פוסק כתנא קמא לגבי דרשב"ג ע"כ. וצ"ע מדוע הא קיי"ל כל מקום ששנה רשב"ג הלכה כמותו. ואע"ג דכתב הכסף משנה רפ"ה מהלכות שכנים הל' א'] דרבינו לית לי' הך כללא דהלכה כרשב"ג דתנאי נינהו אליבא דר"י עיין שם. כבר כתבנו בס"ד במקום אחר ממקומות רבות מאוד שכתבו הרב כסף משנה בעצמו והרב המגיד דאית לי' האי כללא לרבינו עיין שם באורך, ונראה כמו שכתב המהרש"א בכתובות ([דכ"ז ע"א] דאין הלכה כרשב"ג בברייתא ורק במשנה נאמר האי כללא עיין שם, וכן כתב הכסף משנה [בפ"ז מהל' פרה אדומה הל' י"א] יעיין שם ועיין עוד בפ"ט מהל' טומאת מת הל' ה] ובמשנה למלך שם. ועין ין בש"ך חו"מ וסימן קע"א ס"ק טן. ולפי זה