אוצר המלך עה

תיפוק לי' דאמרינן [בפרק דיני ממונות] עכו"ם שלמד תורה חייב מ' ואיכא לפני עור ותירצו דמיירי היכא דאפשר לו ללמוד מנכרי אחר בלאו הכי דלא שייך לפני עור אפי' הכי אסור הישראל ללמדו מקרא דמגיד דבריו ליעקב כו' ע"כ. וכתב על זה שארי הגאון בספר טורי אבן במילואים שם דהתוס' והרא"ש פ"ק דשבת [ד"ג ע"א] כתבו דאיסורא דרבנן איכא אף בכהאי גונא דאפשר באחר. והוא הביא ראי' דלא כהתוס' והרא"ש מפ"ק דע"ז [ד"ו ע"א] בהא דאיבעיא לן הא דאסור לשאת ולתת עם עכו"ם אי הוא משום כו' או משום לפני עור נפ"מ דאית לי' לדידי' דמשום הרוחה איכא ומשום לפני עור ליכא עיין שם ואי איסורא דרבנן איכא אכתי מאי נפ"מ הא איסורא דרבנן מיהא איכא מיהו הקשה מספ"ק דע"ז [דכ"א ע"א] דפריך אדר"ש בן אלעזר דלא ימכור שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו על שמו תיפוק לי' משום לפני עור כו' עיין שם, ומאי קושיא אימר דמיירי באית לי' לכותי לשכור שדה אחרת דליכא משום לפני עור אלא ודאי דמ"מ איכא איסור דרבנן ועיין שם שנשאר בקושיא

ולפע"ד ודאי דברי התוס' והרא"ש נכונים ומוכרחים, דאע"ג דאפשר ביד זה לעשות העבירה בלעדי כן מ"מ איסורא דרבנן איכא. וכדמוכח להדיא בפ"ק דב"מ [ד"ה ע"ב] בהא דפריך דאי לא תימא הכי אנן חיותא לרועה היכי מסרינן ועברינן אלפני עור. והביא בשיטה מקובצת שם בשם הריטב"א להקשות הא אית לרעיא חיותא מה איכא למימר ותו לא שייך לפני עור, ותירץ דמ"מ אסור דהוי מסייע ידי עוברי עבירה ע"ש, וכן משמע קצת בפרק חומר בקודש [דכ"ה ע"ב] בהא דחבר וע"ה שירשו את אביהן עם הארץ יכול לומר לו טול אתה חטין שבמקום פלוני ואני כו' ופירש"י דוקא בחד מין אבל בתרי מיני לית לן ברירה דכשמת אביהם נפל חלק לזה וחלק לזה בכל המינים ונמצא חבר זה מחליפה לו ועובר בלפני עור ע"כ. דאע"ג דבלא זה אחיו העם הארץ יאכל טומאה. מכל מקום כשהוא מחליפה לו בידו עובר בלפני עור ואסור: [עוד נראה קצת ראיה מהא דירושלמי [ספ"ח דתרומות] בסיעה של בני אדם שאמרו להם עכו"ם תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם דאפליגו בזה ר"י ור"ל. וע"כ לא קאמר ר' יוחנן דיהרגו הם כהאי דשבע בן בכרי שהרגו הם ושלחו ראשו אלא דאי לאו הכי יהרגו כולם, הא היכי דגם אם לא יהרגוהו הם בידים ג"כ לא יהרגו כולם אלא אותו האיש בלבד. ודאי אף ר' יוחנן מודה שאסורים הם להרגו בידים וכ"ש לדידן דקיי"ל כריש לקיש, וכדפסק רבינו לעיל [בפ"ה מה' יסודי התורה] דרק כשבע בן בכרי דמורד במלכות הי' והי' חייב מיתה, אבל היכא דאין זה חייב מיתה אף דמ"מ יהרג כולם מ"מ הם אסורים למסור בידיהם להורגו, והכי נמי דכותי' מה לי חיי הגוף מה לי חיי הנפש אדרבא אמרינן בפרק שלשה שאכלו [דמ"ח ע"ב] לענין ברכות המזון וברכת התורה על חיי שעה מברך חיי עולם לא כש"כ עיין שם וא"כ גם בחיי עולם אע"ג דבין כך ובין כך יעשה חבירו איסור מ"מ אסור הוא לעשות בידים, וכמו דאסיר לשפוך דמו של חברו ואע"ג דבין כך ובין כך יהי' נשפך. ואע"ג דאמרינן בסנהדרין [ע"ח ע"א] הורג טריפה פטור מכל מקום איסורא איכא. כן נראה]

אבל הנה טעמא דהא מלתא. הרי כתבו התוס' והרא"ש דצריך להפריש חבירו מדבר איסור בכל מה דאפשר וכ"ש ליתן בידיו עיין שם וזה הוא אך בישראל אבל בעכו"ם ודאי לא שיך זה דאין צריך להפרישו מאיסור ואין צריך למחות נכרי העובד ע"ז [בשגם לפי מה דנתבאר בחידוש לפרק ו' מהלכות דעות הלכה ז' דטעם תוכחה ואפרושי מאיסור לחבירו הוא משום ערבות א"כ בעכו"ם הא לא שייך ערבות], ובודאי כל דאפשר לו בענין אחר ג"כ לעבור וליכא תו לפני עור רשאי הוא ליתן לעכו"ם ורק בישראל חברו הוא אסור

ומעתה לא קשה מידי מהא דפ"ק דע"ז לענין לישא וליתן עם עכו"ם דהתם בעכו"ם אמרינן. ובעכו"ם שפיר קאמר דכיון דאית לי' לדידי' תו ליכא לפני עור דלאפרושי מאיסורא אינו מחויב [דגם בחיי הגוף קיי"ל כן דעכו"ם לא מעלין ולא מורידין והוא הדין בחיי נפשו לא מורידין והוא הדין דלא מעלין אבל בישראל בחיי גופו קי"ל דמעלין וכן בחיי נפשו] כלל. אכן בספ"ק דע"ז דמיירי בכותים ולמאן דאמר כותים גרי אמת וכמו שכתבו התוס' שם. ובודאי גם לגר צריך להפריש מאיס ר ומכ"ש למה שכתבו התוס' בנדה [די"ג ע"ב] דגם גרים בכלל ערבות]. ע"כ שפיר אע"ג דאית לי' לשכור מנכרי אסור לישראל להכשילו