אוצר המלך ז

וחד אמר כו'. ועיין שם ברש"י דזיבח וקיטר חייב סקילה וכאן בסייף דלא נתנו עדיין ד' מיתות ונדונו בדין בני נח וגיפוף ונישוק אין בהם אלא [ב"נ אין מצווה] מיתה בידי שמים כו' עיין שם. ולדעת רבינו קשה הא בפרק ד' מיתות [דנ"ו ע"ב] אהא דז' מצות נצטוו בני נח קאמר מנא הני מילי אמר ר"י דאמר קרא ויצו ד' אלקים כו' אלהים זו עכו"ם וכן הוא אומר לא יהי' כו'. והנה שם בתר הכי דיליף עכו"ם מויצו וכן הוא אומר סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם כו' קאמר דבעשייה בעלמא מחייב עכו"ם דהא כתיב עשו להם עיין שם. הרי דחיוב הבני נח בעכו"ם הוא מדכתיב בקרא דילפינן מיני' לישנא. וא"כ לר"י דיליף עכו"ם מאלהים דכתיב לא יהי' לך אלהים אחרים אף במחשבה בלבו לעכו"ם בן נח חייב לדעת רבינו דלא יהי' קאי אמחשבה. וא"כ כיון דאז בעגל לא נתנו עדיין ד' מיתות ונידון בדיני בני נח גם בשמח בלבו הי' להם לידון בסייף דהרי בן נח חייב גם אמחשבה. ודוחק לומר דבאמת ההוא מאן דאמר דקאמר שמח בלבו בהדרוקן נפקא לי' איסור עכו"ם בבני נח מויצו לא מאלהים. זה אינו דהא רב קאמר התם בסנהדרין אלהים אני לא תמירוני אלהים אני לא תקללינו כו' ופירש"י שנאמר לאדם הראשון לא תמירוני כדכתיב לא יהי' לך אלהים אחרים על פני ע"כ. והשתא תפשוט מיני' דלוי הוא דאמר הא דזיבח וקיטר כו' במיתה כו' דאלו לרב אף שמח בלבו בסייף כיון דנפקא לי' מאלהים דכתיב בבני נח לא תמירוני כמו לא יהי' לך אלהים אחרים ולא יהי' היינו במחשבה [ומאי שנא חד אמר כו' וחד אמר כו' כאלו לא נדע מי הוא האומר]. ואפי' תימא דלא החמירו עליהם כדין בני נח רק הקילו להיות בסייף. אכתי אף אם דינם כישראל קשה הי' ראוי להיות דינם במיתה כמו גיפף ונישק. דהא בריש פרק קמא דכריתות בפרש"י נפקא לן כרת בעכו"ם מקרא דדבר ד' בזה כו' הכרת תכרת והיינו אנכי ולא יהי' לך דהוא דבר ד' דמפי הגבורה שמענום. ולדעת רבינו דלא יהי' היינו במחשבה בע"ז ענוש כרת אף על המחשבה וא"כ שמח בלבו אף בדיני ישראל הי' ראוי להיות במיתה כמו גיפף ונישוק דהא ענוש כרת. וע"כ דלא יהי' לאו היינו מחשבה אלא מעשה ומחשבה בע"ז ליכא בה איסור לאו בתורה וע"כ הוצרך לאתויי בקדושין קרא דלמען תפוש בני ישראל בלבם וכן שמח בלבו על העגל הי' רק בהדרוקן וקשה לדעת רבינו וצ"ע

ובאמת רש"י בפירוש החומש [פרשת יתרו] כתב דלא יהי' לך אלהים אחרים היינו לקיים אליל בביתו עיין שם והוא מהמהילתא. וכן כתב הסמ"ג דכן עיקר. ועיין בביאורי מהרש"ל ועיין במזרחי על רש"י ועיין בהרמב"ן בהשגות לספר המצות. ולהיות כי אין החיבורים הנ"ל לפני קצרתי. ועיין בקדושין [מ"ט ע"ב] על מנת שאני רשע גמור שמא הרהר ע"ז בלבו עיין שם. משמע דהוא איסור לאו עיין ברמב"ם ופרק י' מעדות הלכה ב] דרשע נקרא חייבי לאוין שיש בהם מלקות. מיהו עיין יבמות [כ"א א'] דאף העובר על איסור דרבנן שרי למקרי רשע וכן הוא בנדה [י"ג א] ובשבת [דף מ' סע"א] דשרי למקריא עבריינא ועיין כתובות [ב' סוף ע"א] תוס' ד"ה ותנשא. וצל"ע ממה שכתב הרמב"ם [ריש פרק ב' מהלכות תשובה] דמחצה עונות בינוני ועיין בספר התניא מהגאון החסיד ר"ז מלאדי ז"ל וצל"ע

פרק כ' הלכה ז'

שינוי שמות המלאכים על שם מעלתם הוא ולפיכך נקראים חיות הקודש והם למעלה מן הכל ואופנים ואראלים וחשמלים ושרפים ומלאכים ואלהים ובני אלהים וכרובים ואישים כו': עיין שם עשר מעלות שלהן. הגאון יעב"ץ בבירת מגדול עוז שלו [אוצר הטוב מוסד ב'] כתב על זה וזה לשונו היות המלאכים עשרה בלבד הוא דעת הפלסופים המניחים לכל גלגל שכל נבדל המנהיגו ואין זה דעת חז"ל האלהיים ההולכים בתורת ד' סמוכים באמת על הכתובים היש מספר לגדודיו אלף אלפין ישמשיני' ורבוא רבבן קדמוהו יקומון ע"כ. ואני אומר כי גם רבינו ידע מקרא מפורש כי אין מספר לגדודיו אבל רבינו חשב הכתות בכללם ואמר שהם עשרה. אבל מי לא ידע כי בכל כת מאלו יש אלפי אלפים ורבוא רבבות גדודי מלאכיו עושי רצונו. ובודאי גם בכל כת מהנה יש אותם העשרה בחינות שחשב רבינו הא כיצד בחיות הקודש יש בחינה החיות שבחיות והוא הראש מאותו הכת הסמוך לכסא הכבוד. ויש בחי' אופנים שבחיות והוא אחריו באותו הכת וכן כולם עד האחרון בחי' אישים שבחיות והוא הסוף ורגל אותו הכת ועם כל זה הוא גדול מראש הכת שאחריו והוא מבחי' החיות שבאופנים וכן כולם ובחי' אישים שבאישים היא הקטנה מכל מעלות המלאכים ועם כל זה גדולה כמעלות האדם הגדול. וביאור ענין זה בארנוהו באורך בחיבורי אר"ץ הצב"י ב"ה: