אוצר המלך נא

דהאנדרוגינוס אינו מתייחד עם האנשים עיין שם, ורבינו [בפרק כ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה י"א] כתב אנדרוגינוס אינו מתייחד עם הנשים כו' אבל האיש מתייחד עם אנדרוגינוס עיין שם דהוא נגד משנה הנ"ל וכתב הרב כסף משנה שם דס"ל לרבינו דההיא משנה אתאן לר' יהודא ד חשדו על משכב זכור אכן לדידן קיי"ל כחכמים דלא נחשדו ישראל שרי להתייחד עם האנדרוגינוס ע"כ דבריו. ויש להבין באמת דעת רבינו מדוע פסק כחכמים דלא נחשדו נגד סתם משנה דביכורים והגם כי נודע דעת כמה (וכן הוא דעת הכסף משנה שם] דפרק אנדרוגינוס אינו מן המשנה אבל הוא מהתוספתא. אכן דעת הסמ"ג דהוא ממשניות ומנא: במנין פרקי המשנה [ובדעת רבינו אין הכרע ואבאר בזה במקום אחר בעז"ה] ונראה דאף להסמ"ג לא קשה מידי דהא קיי"ל סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם והכי נמי הוי סתם בזרעים ואח"כ בנשים מחלוקת ואין הלכה כסתם. והנה בס"פ המוציא יין [דפ"א ע"ב] תוס' ד"ה והאמר ובהחולץ [דמ"ב ע"ב] ד"ה סתם כתב דסתמא מחלוקת ואח"כ סתם הוא ולא סתם ואח"כ מחלוקת כיון דאין סדר למשנה דאין לנו לומר שרבי חזר בו מפסקו עד שנראה בפירוש אבל שאר אמוראי כולהו ס"ל דר' יוחנן בהא ובכהאי גונא אין הלכה כסתם ע"כ עיין שם

ולפי זה אתי שפיר דברי ר' יוחנן הכא דלטעמי' אזיל דס"ל דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם בתרי מסכתות. וא"כ הכי נמי הלכה כסתם משנה דאנדרוגינוס דהיינו כר' יהודא דנחשדו ישראל על משכב זכור וע"כ ס"ל ג"כ דטעמא דברייתא משום שיחשדוהו במשכב זכור ורבי שנאה במתניתין ורבי חייא קבעה בברייתא ג"כ, וע"כ אמר ר' יוחנן ובמקום שנחשדו על משכב זכור דיש הרבה מקומות דגם ישראל נחשדו אכן רבינו לטעמי' דפסק (בפרק כ"ב מהל' איסורי ביאה] כחכמים דר' יהודא דאין ישראל חשודים על משכב זכור והיינו ככולהו אמוראי וס"ל דאף בתרי מסכתות אין הלכה כסתם היכא דאח"כ מחלוקת דאין סדר למשנה והמחלוקת הוא אח"כ, וא"כ רבי שנה דין זה במחלוקת אח"כ שחזר מסתמא ור' חייא מנא לי' לסתום בברייתא סתמא כר' יהודא, וע"כ דברייתא אתאן אף לחכמים דלא נחשדו ישראל על משכב זכור ואפי' הכי אסור לצאת מבושם ולא משום חשדא דמשכב זכור אלא משום חשדא דזנות וכדכתיבנא, ע"כ לא ביאר רבינו כלל הך מימרא דר' יוחנן דדוקא במקום שחשודים על משכב זכור דלשיטתי' אין צריך לזו וכאמור כן נראה נכון

ומה שכתב וכן לא יצא יחידי בלילה כו' הוא מפרק כיצד מברכין שם [דמ"ג ע"ב] ושם מתבאר הטעם משום חשדא. וקשה דבפרק ע"פ (דקי"ב ע"ב] אמרינן אל תצא יחידי בלילה כו' מפני שאגרת בת מחלת היא י"ח רבוא של מלאכי חבלה יוצאים וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל כו' עיין שם, הרי דהתם קאמרינן דאסור לצאת יחידי בלילה, ונראה דהכא מיירי בעיר דליכא חשש שדים ומלאכי חבלה וכמו שכתבו התוס' פ"ק דמגילה [ד"ג ע"א] אהא דפריך איהושע דלמא שד הוא כו' וכתבו שם התוס' דהיינו דוקא בשדה אבל בעיר לא חיישינן ע"ש, וכן כתבו עוד התוס' פ"ק דברכות [ד"ו ע"א] ד ה המתפלל ובריש המסכתא [ד"ב ע"א] ד"ה מברך דרק בבית הכנסת שלהם שהיו בשדה והיו מסוכנים ממזיקים הי' צריך להמתין אבל לא בבית הכנסת שלנו שהם בעיר ואין חשש מזיקים עיין שם, וע"כ הוצרך למימר הכא דאסור אף בעיר לצאת יחידי בלילה מפני החשד. והתם מיירי בשדה דליכא חשש חשד דהא אמרינן בפ"ק דברכות [ד"ג רע"ב] בהא שלא ליכנס לחורבה דבחורבא דקאי בדברא ליכא חשד דאשה בדברא ליכא עיין שם ולהכי אצטריך שם טעמא דמזיקים. ורבינו שכתב עמא דחשד ולא כתב טעמא דמזיקים יש לומר משום דבפרק ע"פ שם אמרינן דר"ח בן דוסא פגע בה וגזר עלה שלא תצא אלא בלילי ד' ובלילי שבת ואביי גזר עלה בתר הכי שלא תצא כל עיקר שלא חזיק לבריות וא"כ תו ליכא חשש מזיקים

איברא דפריך שם בתר הכי והא חזינן דעברה ומשני הני גזייתא נינהו דשמטי סוסייהו ואתו דברי להו ע"כ, וא"כ עדיין יש לחוש להנהו גזייתא פן יפגעוהו. ויש לי ספק אם הנהו גזייתא ישנם בכל לילה או רק בליל ד' וליל ז' ואם שמטי סוסייהו ימתינו עד ליל ד' וליל ז' דליתו דברי להו, והי' נראה לכאורה דודאי רק אלילי ד' וז' שביק אביי להנך דאי לאו הכי מה תיקן אביי אדרבא תקנתו קלקלתו, דהא משמע דלר"ח בן דוסא לא הוי רוחא להנך