אוצר המלך נ

עיין שם. ונודע דר' נתן בבלי וכמו שאמר רבי ילדות היתה בי והעזתי פני בר' נתן הבבלי ועוד בדוכתי טובי

ולפי זה אתי שפיר דלא הוי מצי למפרך בברכות מר"א בר חנינא, דאיכא למימר דברייתא סתמא ר' נתן הוא דבבלי הוא וכבר כתבו התוס' בברכות [דמ"ד ע"א] ד"ה אינהו דאין סברא ש דברו בני בבל אליבא דבני א"י ומסתמא דברו אליבא דבני מקומן. וכן כתב הרא"ש בפרק הבא על יבמתו [סימן יב] בענין שהתה י' שנים ולא ילדה כתב שם ככה עי' שם ובשו"ת חכם צבי [סימן מ"א]. והכי נמי מסתמא ר' נתן דבבלי הוא דיבר לבני מקומו שהם אינם בני מקומן וע"כ צריכין למלבושי כבוד וכנ"ל ע"כ אמר דלא ילך בנעלים המטולאים דבלא מתאי תותבאי, וא"כ לא קשה אר"א בן חנינא דהי' מבני ארץ ישראל ובן מקומו ובמתא שמאי ואין צריך למאני מכבדותא וע"כ נפק במנעלים מטולאים ולהכי הוצרך תלמודא למפרך איני והא רחב"א נפק ורחב"א גם הוא הי' מבני בבל כנודע שאח"כ עלה לארץ ישראל וג"כ לא הי' בן מקומו ועם כל זה נפק והוצרך לשנויי בטלאי על גבי טלאי הוא דאסור. אכן בשבת פרק אלו קשרים שם דאיתא הך מימרא אמר רחב"א משמי' דר' יוחנן ור' יוחנן הי' מבני ארץ ישראל ואמר מסתמא אף אליבא דבני ארץ ישראל כמו שכתבו התוס' שם שאסור לצאת במנעלים מטולא ם ע"כ שפיר פריך גם מר"א ב"ר חנינא דאף שהוא בן מקומו בארץ ישראל היכי נפק הא אף לבני ארץ ישראל אמר ר' יוחנן דגנאי הוא ואתי שפיר

והנה טעם הא דקאמר תלמודא לא אמרן אלא בפנתא כו' לא אמרן אלא באורחא כו' הא דבביתא או בגלדי לית לן בה. היינו משום דכיון דטעמא הוא משום דבזיון הוא לו א"כ בגילדא או בביתא דליכא בזיון שרי. וזה נכון למה דאיירי תלמודא התם דרק לבני בבל דאינם בני מקומם הוא דגנאי לצאת במנעל מטולאי וא"כ ע"כ הטעם משום בזיון, אכן בשבת שם דקאי אליבא דר' יוחנן דאמר התם אף לבני ארץ ישראל שה בני מקומם אפילו הכי גנאי, וא"כ ע"כ אין הטעם משום דבזיון הוא לעיני הבריות דהא במתא שמאי ואין צריך להתכבד במלבושיו וע"כ דטעמא לאו משום בזיון לעיני הבריות שהרי כל הבריות ודעים ומכירים אותו רק דמ"מ לא נאות הוא לת"ח לצאת במנעל מטולאי וגנאי הוא לו. וא"כ אין הבדל בין פנתא לגלדא ובין אורחא לביתא שהרי גם באורחא ובפנתא שנראה לבריות אין בזיון יותר מגלדא ובביתא שהרי הוא במתי' וע"כ לא מחלק תלמודא בשבת שם כל הנך חילוקים. וזה דעת רבינו שהשמיט כל אותן חילוקים וכגמרא דשבת ואתי שפיר

ומה שכתב לא יצא מבושם לשוק: בגמר ברכת [דמ"ג ע"ב] אמר רחב"א אמר ר"י ובמקום חשודים על משכב זכור ע"כ ועיין מה שכתבתי בשותא דינוקא [סימן קנ"ו] בסייעתא דשמיא מגמרא דב"מ [דע"א ע"א] ותוס' ד"ה לא] ורבינו לא חילק וצריך טעם וכבר העיר על זה הלחם משנה ולא כתב לתרץ מאומה

ונראה לפענ"ד דבאמת יש להפליא הא בשלהי קדושין (דפ"ב ע"א תנן ר"י אומר כו' ולא ישנו ב' רווקים בטלית אחד וחכמים מתירין וקאמר התם בגמרא תניא אמרו לו לר' יהודא לא נחשדו ישראל על משכב זכור כו' עי"ש. ואכן קיי"ל כחכמים דרבים ננהו ואין ישראל חשודים על הזכור והשתא קשה איך קאמר ר"י דברייתא דגנאי לתלמיד חכם היינו רק במקום שחשודים על משכב זכור והרי לא נ שדו כלל ישראל על זה ואיך תנא ברייתא סתמא דגנאי הוא לת"ח ודוחק לומר דברייתא אתאן לר"י דנחשדו דזה דחוק דברייתא אתאן דלא כהלכתא ועל כיוצא בזו אמרו ביבמות דף מ"ג רע"א וכי רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו פירש"י רבי שסידר המשנה לא רצה לסותמה אלא כתבה במחלוקת ר' חייא תלמידו מנא לי' שהלכה כן שסתמה בברייתא עין שם. והכי נמי דכותה דרבי שנאה בשלהי קדושין במחלוקת וחכמים פליגי דאינהו רבים והלכתא כותייהו איך סתם ר' חייא ברייתא הכא דגנאי לתלמיד חכם ומפרש ר' יוחנן דסתמא דקאמר היינו במקום שחשודים והרי לחכמים אין ישראל חשודים ולא הוי ליה למתני סתמא בפשיטות דגנאי לת"ח וע"כ דלא כר' יהודא וטעמא דבריתא לאו משום משכב זכור הוא דבאמת גם בלא משכב זכור יש לומר דרוצה לבשם עצמו בשביל זנות עם נשים. ועל דרך שכתב בנימוקי יוסף בהל' תפילין פירוש הא דלא יעשה רצועות אדומות בפנים משום גנאי שיאמרו מקשט עצמו לנשים עיין שם]

ונראה לי ליישב דברי ר' יוחנן דהנה בפרק אנדרוגינוס [שלהי ביכורים] תנן