אוצר המלך מד

כמאן דאמר רשאי ולמה לי' לומר מצוה שאני ומשני לא ס"ד כו' עי' שם ובברכות לא פריך כלל אימר ר' אליעזר כמאן דאמר רשות. וצריך לומר דבברכות פריך אליבא ממאי דאמר רב יהודא אמר שמואל להלכה דהמשחרר עבדו עובר בעשה, ופריך דאין סברא דיעשה ר' אליעזר מעשה נגד מה דקיי"ל להלכה דהא אמרינן בדוכתי טובא מעשה רב ולמעשה אדם מדקדק ביותר ועיין בירושלמי ברכות פ"ק אמעשה דר"ג ובניו פריך ור"ג היכי עביד עובדא כותי' והא ר"מ פליג עם רבנן ולא עביד עובדא כותי' רשב"י פליג עם רבנן לא עביד עובדא כותי' עי' שם, וע"כ פריך בברכות כיון דר' אליעזר עביד עובדא וסתמא עביד כהלכתא כך צ"ל דס"ל לגמרא בברכות

ולפי זה יובן דפריך שפיר והא מצוה הבאה בעבירה היא. דכיון דר' אליעזר בעי לומר דעביד כהלכתא והרי קיי"ל כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו ובברייתא הלכה כמותו ורשב"ג הא ס"ל דאף היכי דהנותן מתכוין להנאתו מ"מ מיקרי מתנה דאסור לענין שונא מתנות, וא"כ דכותי' הכי נמי אסור ליתן מתנת חנם לנכרי אע"ג דכונתו לטובת עצמו וא"כ אף בכונתו למצוה אסור ופריך שפיר והא מצוה הבאה בעבירה. אכן בגיטין שם דפריך תלמודא רק לר' אליעזר לטעמי' דאשכחן דס"ל דהמשחרר עובר בעשה ולעולם בהם תעבודו חובה. אכן לולא דאשכחן דס"ל בהדיא הכי לא הוי קשה לן מידי דהוה אמינא דר' אליעזר ס"ל כמאן דאמר מותר לשחרר עבדו ואע"ג דאתאן דלא כהלכתא לא אכפת לן מידי. רק דהקושיא הוא לפום שיטתי' דס"ל להדיא דאסור. וא"כ משני שפיר מצוה שאני ולא פריך עלה מצוה הבאה בעבירה דמצינו לשנויי ר' אליעזר ס"ל כת"ק דרשב"ג דכל שהנותן מכוין לטובתו לא מיקרי מתנה ושרי. וא"כ כיון דהכא המשחרר מכוון להנאתו לקיים המצוה שרי שחרר ואינו מתנת חנם כלל. ואע"ג דהוא דלא הלכתא דהא אנן קיי"ל כרשב"ג הא לא איכפת לן בזה כלום ושפיר דלא פריך התם מה דפריך בברכות, ודברי הר"ן בשם יש מפרשים נכונים ומוכרחים מדלא פריך נמי בגיטין כמו בברכות וכנ"ל ודו"ק

ומדברינו אנו למידין דלפי דעת הפוסקים שהביא הרא"ש בפ"ק דב"ב] דס"ל להלכה כת"ק דרשב"ג דכיון דהנותן מכוין להנאתו רשאי המקבל לקבל וליכא משום שונא מתנות הוא הדין הכא אף בסעודת הרשות כל שאינה נשיאת בת תלמיד חכם לעם הארץ רשאי להנות משל אחרים היכי דמתייקרי בי' וכהאי דר' זירא דפרק אלו טריפות כן נראה

ועיין בפרק גיד הנשה [דצ"ה ע"ב] בעובד דרב איקלע לבי רב חנן חתני' לסעודת נשואין דבר ברתי' ולא אכל דהוה סעודת רשות בת תלמיד חכם לעם הארץ ורב לא אכיל מסעודת הרשות עי' שם, ואינו מובן דקדוק הלשון ורב לא אכיל כו' משמע דוקא רב והלא באמת כן צריך וחיוב על כל תלמיד חכם כדתניא בסו"פ אלו עוברין, ונ"ל דדוקא קאמר רב דהנה התוס' בב"מ [דס"ו ע"ב] בהא דקאמר רבינא אכל בנכייתא הקשו האיך עביד הכי והאמר נן התם צורבא מרבנן לא ליכול בנכיתא ותירצו דרבינא לא הי' רוצה ליטול השם לעשות עצמו כתלמיד חכם עיין שם, הרי דאף להחמיר על עצמו לא הי' רבינא רוצה היות כתלמיד חכם. וא"כ הוא הדין לענין סעודת הרשות שאמרו רק תלמיד חכם אין הכל רוצים ליטול השם אך רב שמצינו בפרק בתרא דיומא [דפ"ו ע"א] דאמר היכי דמי חילול השם כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא ולא יהיבנא דמי כו' ועיין שם דמתבאר דרב הי' מחשיב עצמו לתלמיד חכם וע"כ קאמר דרב לא אכיל מסעודת הרשות כן נראה

הלכה ד'

אף על פי שאשתו של אדם מותרת לו תמיד ראוי לו לתלמיד חכם שינהיג עצמו בקדושה ולא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול אלא מלילי שבת ללילי שבת אם יש בו כח. וכשהוא מספר עמה לא יספר בתחלת הלילה כשהוא שבע ובטנו מלא ולא בסוף הלילה כשהוא רעב אלא באמצע הלילה כשיתעכל המזון שבמעיו. ולא יקל בראשו ביותר ולא ינבל את פיו בדברי הבאי ואפילו בינו לבינה הרי הוא אומר בקבלה מגיד לאדם מה שיחו אמרו חכמים אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן עליה את הדין. ולא יהיו