אוצר המלך לו

אבל לפי ענ"ד דרבינו פסק כן משום הא דמר זוטרא בפ"ק דברכות (ד"ו ע"ב] דאמר אגרא דתעניתא צדקתא. וקשה דהא בפרק אין עומדין [דל"ג ע"ב] אמר ר' אלעזר גדולה תענית יותר מן הצדקה מאי טעמא שזה בגופו וזה בממונו ועיין מהרש"א בחא"ג שם מה שכתב בזה עיין שם. ולפי ענ"ד הדבר ברור דר' אלעזר לטעמי' דס"ל [בפ"ק דתענית] שכל היושב בתענית נקרא קדוש שנאמר קדוש יהי' גדל פרע כו'. על כן איהו קאמר בפרק אין עומדין דגדול תענית יותר מצדקה. אכן מר זוטרא קאמר לדידן דקיי"ל דנקרא חוטא וא"כ בעד התענית אין לו שום קבול שכר אדרבא נקרא חוטא וע"כ אמר דמקבל שכר על הצדקה. ולפי זה שמעינן דמר זוטרא נמי ס"ל הכי דיושב בתענית נקרא חוטא ומר זוטרא בתרא בימי רב אשי כנודע ע"כ פסק רבינו כותי'

ובזו יובן בכתובות [דס"א רע"ב] בעובדא דאמימר ומר זוטרא ורב אשי הוי תבי אפתחא דבי כו' חזיא רב אשי למר זוטרא דחוור אפי' שקל באצבעתי' אנח לי' בפומי' כו' יעיין שם ברש"י ד"ה דבר אחר דאותו תבשיל של חזיר הי'. וקשה היכי עביד הכי להניח לי' אפומי' באצבעו מבשר חזיר והא בע"ז [די"ח ע"ב] בר' מאיר דחזיוהו רהטי אבתרי' רהט מקמייהו על לבי זונות איכא דאמרי בישולי עכו"ם חזא טמש בהא ומחק בהא כו' עיין שם. הרי דלא רצה למחוק אותו אצבע שטמש בבישולי עכו"ם אע"ג דהי' בסכנה דפן יביטו יראו בו דטמש בהא ומחק בהא אפי' הכי לא רצה לאכול בישולי עכו"ם ואיך למר זוטרא אנח בפומי' מבישולי עכו"מ אע"ג דתוך כך לא הי' אלא בספק סכנה נדמשמט התם עיין שם. אבל לפי מה שכתבתי יובן דבאמת מדינא ודאי אין צריך למסור עצמו בסכנה בשביל כל איסורים שבתורה חוץ ע"ז ג"ע ושפיכת דמים. רק ר' מאיר הא דהחמיר על עצמו שלא למחוק אותו אצבע לטעמי' דס"ל דרשאי לחבול בעצמי ולצטר עצמו ירק היושב בנזיר נקרא חוטא שמא יעבור ולא יקיים נזרו וכמו שיתבאר בסמוך בעזרת השם. להכי הכי נמי הוי רשאי' להחמיר על עצמו ולהכניס עצמו בסכנה. אכן מר זוטרא לטעמי' דס"ל אגרא דתעניתא צדקתא אבל על התענית גופא לא יגיע לו שכר אע"ג דזה בגופו משום דהיושב בתענית נקרא חוטא דאסור לחבול בעצמו ולצער עצמו. ע"כ הכי נמי כיון דמדינא שרי לא החמיר על עצמו כיון דמסוכן הי' ואסור להחמיר בכהאי גונא על עצמו לחבול בעצמו ואתי שפיר

ודע בריש פ"ק דנזיר [ד"ג רע"א] קאמר אמתני' דאהא נאה כו' אע"ג דנזירא מלתא דעבירה היא דאפי לר"א הקפר הני מילי גבי נזיר טמא דאמר רחמנא והימים הראשונים יפלו התם הוא דלמא את למעבר על נזירותי אבל נזיר טהור לאי חוטא הוא עיין שם והקשו התוס' שם ד"ה ואמאי ובהחובל [דצ"א ע"ב] ד"ה אלא דהא שם בהחובל ובנדרים בפרק קמא] ועוד בדוכתי טובא משמע להדיא דהוא הדין בנזיר טהור ס"ל לר"א הקפר דהוי חוטא. עיין שם שתירצו דבנזיר טהור המצוה גדולה מהעבירה ודמי למתענה תענית חלום בשבת דצריך להתענות וצריך למיתב תענית לתעניתי יעיין שם. והנה מדברי רבינו נראה דאין כאן שום מצוה כלל רק עבירה גמורה ואסור להתענות יקשה לדבריו מהא דריש פ"ק דנזיר אכל הנך ועיין בלחם משנה שם מה שכתב בזה

ולפי ענ"ד ליישב זה דבאמת מה מקום יש לחלק בין נזיר טמא לנזיר טהור כיון דטעמא דנקרא חוטא משום דחובל בעצמי א"כ מה לי נזיר טמא ומה לי נזיר טהור בין כן ובין כך חובל בעצמו מה לי חבלה מרובה מה לי חבלה מועטת וכיון דחזינן דקראה התורה חוטא לנזיר טמא הוא הדין לנזיר טהור ןליישב בתענית. דמחבל בעצמו וכן לכל המחבל בעצמו

אכן הך דריש נזיר הנה בלא הכי יש להבין מה ודחיק תלמודא לאוקמי מתני דאהא נאה כר"א הקפר. ונראה דהוא על דרך שאיתא בפ"ק דגיטין [ד"ד ע"ב] במתניתין דבפני נכתב ובפני נחתם מהדרינן אר' מאיר דסתם מתניתין ר מאיר כו' עיין שם. הכי נמי דכותי' מהדרינן אר אלעזר הקפר משום דסתם מתני' ר' מאיר ור' מאיר בר"א הקפר פ"ל כנדרים שם דאפליגי ר' מאיר ור' מאיר אומר טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ור' אומר טוב מזה ומזה נודר ומשלם ואסיק ר"י לטעמי' דכ"ל דחסידים הראשונים היו מתנדבים נזירות למקום ור' מאיר לית לי דר' יהודא ושם קאמר דפליג אדר"י וס"ל דלא היו מתנדבים נזירות ס"ל כר"א הקפר ולפי זה גם ר' מאיר כר"א הקפר ס"ל דהא נם הוא לית לי' הא דר' יהודא דהיו מתנדבים נזירות כו'. וע"כ מהדר תלמודא לאוקמי מתני' אף אליבא דר"א הקפר משום דר' מאיר קאי כות' וסתם מתני' ר' מאיר

איברא הנה בתענית (ד"י ע'"ב] ת"ר לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד