אוצר המלך ריג

כתיב בעצם דמשמע עצם אחד ובגמ' [שם נ"ד רע"א] איתא זה עצם כשעורה ול' הרמב"ם [שם הלכה י'] עצם אחד אפי' יש כו' וטומאת עצם אחד הלכה מפי השמועה כו' אפי' עצם כשעורה כו' ע"ש. ופתיחת לשונו עצם אחד מבואר דאדלעיל קאי דהא דעצם אחד אף שיש בו רובע אין מטמא באוהל ג"כ ילפינן מזה דבעצם סתם משמע תרוייהו בין גדול מרובע ולמעלה בין קטן כשעורה. וברייתא דנקט רק כשעורה, [ודחוק להעמיד סתמא דברייתא כשמאי במתני' דעדיות דגם רובע מעצם אחד מטמא באוהל]. וכיוצא בו בברייתא קמייתא דהתם בעצם אדם. אמרו זה רובע עצמות ולא אמרו רוב בנין ורוב מנין ושדרה וגולגולת. ומיהו שם כל הני הם מפשטא דקרא דעצם אדם ולא צריך לפרש אלא מה שלא נשמע מפשטיה. דעצם אדם משמע כל עצמותיו או רובן או שניכר תמונת אדם. וברובע עצמות ליכא כל זה רק דיש בו שיעור דתחלת עצם אדם כנ"ל ודבר זה אינו בכלל פשטיה דקרא כלל. ומשום הכי כתב רמב"ם דאינן ד"ת וכמו ברביעית דם דבנפש אדם היינו כל דם חיותו כמ"ש לעיל והלל"מ דגם בשיעור תחלת דמו נפשו מטמא ה"נ ברובע עצמות דכותיה ותרוייהו אינן ד"ת. (ומיהו בדם י"ל חצי לוג דמגלח ילפינן מקרא דנפשות כמ"ש לעיל אבל חצי קב עצמות דמגלח צריך טעם, וצ"ל דגם זה הלל"מ, ואפשר לומר דהוא שיעור תחלת עצמות דרוב בנין ורוב מנין יחד] ונקטי ברייתא החידוש דהלל"מ שבכלל זה מה דלא ידעינן מפשטיה, וצ"ל גם כאן פשטיה דעצם משמע כל עצם שיהיה ואשמועינן ברי תא השיעור דהלל"מ דלא פחות מכשעורה. אבל מרמב"ם הנ"ל מבואר דכל טומאת עצם אדם הלכה מפי השמועה, והוא מוכרח לשיטתו דמ"ש עצם כשעורה הלכה ואין דנין ק"ו מהלכה היינו דגוף הטומאה הלכה. ואי רק השיעור דשעורה הלכה אכתי ניליף הק"ו מגוף הטומאה המפורשת בכתוב ואפי' תימא דפשטיה דקרא רק בעצם שלם או דוקא בעצם שיש בו רובע כיון דמטמא במגע בלבד ולא באוהל איכא ק"ו של רביעית דם וניליף הק"ו מההוא, ונראה דלרמב"ם פשטיה דהאי קרא בתרא בעצם או בחלל או במת קאי אעצם וחלל ומת דקרא קמא. והתם בטומאת אוהל כדדריש שם מעל פני השדה וכאן אמרו לטומאת מגע. ואף דכאן אמר עצם סתם י"ל דילמוד סתום מהמפורש לעיל דר"ל עצם אדם דחזר כאן שנית כל הני דלעיל למגע. וברייתא דדריש לעצם כשעורה באבר מה"ח שאין עליו בשר כראוי ואבר מה"מ שאין עליו בשר כראוי הכל דרשות ולא מפשטיה דקרא. והא דבאמה"ח ואמה"מ שאין עליהם בשר כראוי כתב רמב"ם דאינם ד"ת ובעצם כשעורה כתב דהוא ד"ת, היינו משום דבהני אין שום רמז בפשטיה דקרא דאין שום שינוי לשון בין האי להקודם לומר דהך בחלל ובמת מיירי בענין אחר, וכמ"ש ברובע עצמות דאינו ד"ת מהאי טעמא דלא נלמד מפשטיה דעצם אדם. אבל בעצם דיש שינוי לשון דהכא לא כתיב אדם אע"ג דמ"מ פשטיה אעצם דלעיל קאי, מאחר דהך הלכה מפי השמועה דקאי אעצם אדם ולמגע לבד רמוז שינוי לשון הכתוב שיהיה נדרש גם על זה חשיב לי' ד"ת. וברייתא דאמר זה עצם כשעורה ולא אמר זה עצם אדם דיש בו ג"כ חידוש מרובע עצמות כנ"ל. י"ל דאתאן לרע"ק דנתבאר לעיל דהוא דס"ל על רביעית דם מגלח מק"ו ס"ל באמת דעצם כשעורה אינו הלכה, דמפרש פשטיה דבעצם דלא כתיב אדם קאי אעצם אדם וכל עצם במשמע ואפי' אינו שלם. ונקט הברייתא השיעור דכשעורה מה שלא נזכר בכתוב ואע"ג דהשיעור הלל"מ לא שייך על זה, אין דנין ק"ו מהלכה כמ"ש לעיל

[קסד] ויש ליישב בזה מה שכתב רמב"ם בפירוש המשנה [סיפ"א דאהלות] דטומאת עצם כשעורה במשא ילפינן מק"ו. ואין צורך למה שכתבתי לעיל דר"ל בזה גם לריש לקיש. רק גם לר"י דקיי"ל כותיה שפיר אצטריך דהך ברייתא דדריש הני קראי לאבר שאין עליו בשר כראוי לטעמיה דמפרש פשטיה דבעצם אעצם אדם כנ"ל. וא"כ האי קרא מיירי במטמאין כמגע לבד ולא באוהל. וע"כ בחלל ובמת אאבר שאין עליו כשר כראוי דהוא טומאת מג לבד וטומאתן מקרא ע"כ פריך לר"י דגם נזיר מגלח כיון דטומאתו ד"ת. והוצרך להעמיד למשא וברייתא כרע"ק דע"כ מקרא כנ"ל ולדידן דקיי"ל כחכמים דהוא הלמ"מ דפשטיה דעצם לטומאת מגע דעצם אדם דלעיל כנ"ל, גם בחלל ובמת אדלעיל שיש עליו בשר כראוי ולא מייתר קרא למשא דעצם כשעורה כלל והגם דרמב"ם מייתי האי קרא אעצם אדם ודהוא דברי תורה הרי כתב דהוא הלכה מפי השמועה כנ"ל ועיקרו אדלעיל וכמו שנתבאר, והא דלא משני לפי זה אדר"י דהך ברייתא כרע'"ק והוא אמר דבריו לרבנן דהלכתא כותייהו ולמה לי' למדחק לאוקמה למשא ובאא"ע. י"ל משום דא"כ הו"ל למיתני כמשנה או ברייתא פלוגתא דרע"ק ורבנן באבר שאין עליו בשר כראוי אי נזיר מגלח. וע"כ דלא פליגי בהא ונד"ה אין מגלח, ומיהו לר"ל שם דאמר רחמנא רבייה לטומאה וה"ה לגילוח נזיר ע"כ ס"ל דגם לרבנן הני דרשות ד"ת גמור דדבריו הם להלכה דקיי"ל כרבנן וצ"ל דמפרש מ"ש עצם כשעורה הלכה כהתוס' הנ"ל דהלל"מ הוא דנזיר מגלח דלא נימא דלא יבוא דוקא במטמאין בביאה ובא ההלמ"מ דהוא הדין למטמאין במגע וכונהו דאתרבו מקרא דהנוגע למגע לבד אתרבו בהלל"מ זו גם לנזיר ולפ"ז קשה לרמב"ם ורש"י הנ"ל דמפרשי [ע"כ מעצם כתי"ק]

[ע"כ מצאתי בכתי"ק על קונטרס של מ"ה דפין רביע בוגין. ונשאר עוד שני דפין חלק בלי כתי"ק וחבל כו'. וזכות רבינו הקדוש המחבר הכהן זצללה"ה יגונן עלינו לעולמי עד: