אוצר המלך רי

מחמירין לומר דוקא הבאים מרוב בנין או רוב מנין אלא מאיזה עצמות שבגוף ע"כ, ושיטתו שם לפני זה בד"ה רובע ונזכר לעיל דרובע ג"כ מאיזה עצם או עצמות שבגוף מטמא. ולא ידעתי מה היה צורך לאמרו לשיטתו דגם בחצי קב כן כיון דאפי' ברובע דשנינו באהלות מרוב בנין או רוב מנין ס"ל דסגי באיזה עצם. כ"ש הכא דשנינו סתם חצי קב מהיכי תיתי יעלה על הדעת דר"ל דוקא מרוב בנין או רוב מנין. וגם הלשון אין מחמירין שכתב תמוה דזה קולא כשנאמר דאין מגלח אלא בבא מרוב בנין או רוב מנין, וכמו שכתב בעצמו בסמוך ונראה שם לפני זה. וכן אח"כ לשון מחמירין כשנאמר דמגלח על רובע משדרה וגולגולת ע"ש. וה"נ הוי חומרא מ"ש שמגלח על איזה עצמות שיהיה. וע"כ נראה דכל לשון זה משובש וצ"ל וכן לשיטתם לומר מאיזה עצמות שבגוף אלא דוקא בבאים מרוב בנין או רוב מנין, וכל דבריו שם סובבים על דברי היש פוסקים שמביא שם מקודם בסוד"ה רובע ונזכר לעיל דמצרכי כן. וכתב דה"נ בחצי קב אף דשנו כאן סתם וזהו כדברי התוס' הנ"ל. וגם לפי הגירסא לשיטתו כו' מבואר דלהיש מפרשים אינו כן והוא דוקא בבאים כו'], אבל מ"מ לאו כיפי תלי לה וסתימות לשון המשנה לא משמע כלל כן דהי"ל לפרש וכמ"ש לעיל. וי"ל דמזה ראיה לרמב"ם והר"ש והרע"ב דגם ברוב בנין אין צריך דוקא מרוב בנין ורוב מנין. ומ"ש במשנה דאהלות לשון זה. י"ל משום סיפא דתני שם אח"כ ורוב בנין ורוב מנין שאין בהן רובע, ע"כ אמר ברישא ברובע דאין צריך רוב בנין ולא רוב מנין רק דמקצת מרוב בנין ורוב מנין סגי. ובדברי ב"ה בעדיות נמי אם נפרש כן אע"ג דשם לא תני הך בבא דסיפא. הנה בתוספתא [פ"ב דאהלות] הנ"ל איתא גם בדברי ב"ה סיום הסיפא רוב בנין ורוב מנין שאין בהן רובע וכנ"ל. וי"ל דמשום הכי אמר לשון זה מקודם ברובע. ומתני' דעדיות לא נחית לדיני טומאה רק להזכיר פלוגתות ב"ש וב"ה, ושמאי נקט רק תחלת דברי ב"ה במה דפליג עם ב"ש [או שמאי לרמב"ם הנ"ל] ולא שינה מהלשון שאמר. ובנזיר דלא נזכר במשנה רוב בנין ורוב מנין שאין בו רובע לא הזכיר ג"כ בחצי קב מרוב בנין כו'. ולרמב"ם הנ"ל דמ"ש מרוב בנין או רוב מנין הוא לאפוקי עצם אחד כנ"ל. י"ל דגם זה לא הוצרכו אלא ברובע דמשכחת לה שיהי' מעצם אחד. אבל חצי קב י"ל דלא שכיח כלל שיהי' מעצם אחד של אדם. וע"כ לא הוצרכו בזה לפרש ומוכח ממתני' דנזיר לפרש כדבריו

[קסא] ושוב ראיתי בלחם משנה [פ"ז מנזירות הל"ב] ד"ה ועל העצמות העיר דמדברי רבא בנזיר (נ' א' הנזכר לעיל] מוכח דרובע עצמות מטמא בדליכא רוב מנין ולא רוב בנין. ודזהו דעת רמב"ם דפסק דלא כסתם משנה דאהלות ודעדיות. דסמך אסתם משנה דנזיר [נ"ד סוע"א] דרובע עצמות אין מגלח ש"מ דמטמא וכן בגמ' [שם נ"ג א'] מפי השמועה מחגי זכרי' ומלאכי והוא ע"כ בלא רוב מנין ורוב בנין. דעל זה מגלח גם כשאין בהן רובע יעו"ש באורך. והוצרך לסתם משנה, דמדברי רבא לבד אין ללמוד דרובע עצמות בלא רוב בנין ורוב מנין מטמא, דדלמא ס"ל דאין מטמא כלל. אבל תימה דתקשי לדידיה לרבא מסתם משנה דאהלות ודעדיות דמבו' שם לפ"ד דרוב בנין או רוב מנין שאין בהן רובע אין מטמא ואמאי מגלח. והוכחתו מסתם משנה דנזיר ומהקבלה מחגי זכרי' ומלאכי דמייתי נגד זה, אינו אלא בהנחת דברי רבא דעל רוב בנין או רוב מנין שאין בהן רובע מגלח. אבל למאי דמוכח מסתם משנה דהתם דאין מגלח. גם רובע עצמות הנזכר בסתם משנה דהכא ומשמועה מחגי זכרי' ומלאכי דמטמא ואין מגלח, היינו מרוב בנין או רוב מנין כמ"ש בסתם משנה דהתם. ואפילו כשיש בו רובע אין מגלח כ"ש כשאין בו רובע, ואע"ג דרבא אמר זה לפרושי מתני' דהכא אין לומר דמזה גופיה למד דמתני' דהכא פליג אהני סתם משנה דהתם, דזה אינו דמלבד די"ל כדר"י שם דהא גם רבא עצמו ס"ל כן במתני' דאהלות וכמ"ש התוס' שם סוד"ה רבא. בלאו ה"נ הא גם במתני' דאהלות שם וכן בסוף פ"ו דעדיות [ומ"ש במשנה שבגמ' שם לשון שאין בהם רוב אין לו ביאור ומובן והוא ט"ס וצ"ל רובע כבמשנה שבמשניות שם ובאהלות, וכמו שכתבתי בגליון הגמרא שני. וכן בדברי הראב"ד שם מ"ש במוקף מלת רוב צ"ל רובע, והמגיה זה נמשך אחר הלשון המוטעה שבמשנה תנינן רוב בנין ורוב מנין שאין בהן רובע מטמא. רק דאי נימא דרובע בעינן מרוב בנין או רוב מנין ע"כ רוב בנין ורוב מנין שאין בהן רובע, ר"ל תרוייהו יחד כנזכר לעיל, ורק בלישניה דרבא ולרוב מנין משמע דר"ל או כמו שכתבתי לעיל. והלחם משנה לא העיר מדקדוק לשון זה וכתב בפשיטות מדרבא כן, ונמשך אחר התוס' שם שכתבו כן בפשיטות. אבל הם כתבו