אוצר המלך רו

דומים בעצמותם זה לזה. וי"ל דמשום הכי אמרו מב' או מג' דבכל אחד יש רבותא ואיזה מעלה דאין באחר אלו בגודל ואלו במנין. וע"כ אמרו שם לשון או או. אבל במתני' דאמרו בין בין מפרש אמתים. דבזה אי אפשר לומר דר"ל כל עצמותם ודמב' הם מתים גדולים ומג' קטנים. דכל עצמות אין צריך רובע דאפי' שדרה וגולגולת ורוב בנין ורוב מנין מטמאין גם בדליכא רובע וע"כ קאי אקצת עצמות מכל אחד. וכיון דלא דברו ממספר העצמות ורק מצד המתים הרי בהם אין חילוק רק במספר דב' וג', והא דנקט תרוייהו לא זו אף זו קאמר, וע"כ אמרו לשון בין בין וע"כ אין קושיא מדברי ר"י דקאי לתנא דברייתא אליבא דב"ש, ומיהו כל מ"ש דמתני' וברייתא פליגי היינו רק בפירוש דברי ב"ש. ונהי דיש מזה נ"מ גם בדברי ב"ה בפרוש מן הגויה כנ"ל מ"מ בפירוש לשון מרוב בנין בו מרוב מנין עדיין צריך ישוב מהיכי תיתי לעשות גם בזה פלוגתא בין המשנה לברייתא, ונהי דלברייתא דלפרושי מן הגויה קאי כנזכר לעיל ע"כ לפרש כדר"י משא"כ לתנא דמתני' אין הכרח מזה כנ"ל, מ"מ גם הכרח להיפך ליכא ומנ"ל לחדש גם בזה פירוש אחר. וראיתי להרע"ב בעדיות שם פירש ג"כ דברי ב"ש ומן הגויה דב"ה כרמב"ם אבל בסיום ד' ב"ה מרוב בנין פירש כבפירוש המשנה דאהלות שבדפוס הנ"ל. ובספר מלאכת שלמה הנדפס מחדש באהלות שם הרגיש בזה וכתב דהרע"ב בעדיות נראה שתפס פירוש הרמב"ם אשר שם ע"כ. והוא תמוה וע"כ ט"ס הוא וצ"ל שבכאן, כי גם לפניו לא הי' הגירסא מוגהת שבכסף משנה כמבואר שם אח"כ ד"ה ורוב בנין. וחידוש שלא העיר ג"כ על הסתירה לפי זה גם בדברי רמב"ם מפירושו שם למ"ש בעדיות. וגם לא ידעתי למה כתב לשון נראה והדבר מפורש בדברי הרע"ב שם ע"ש. והתוי"ט בעדיות שם כתב דמ"ש הרע"ב הם הוא פירש"י בנזיר והעיר ממה שכתבתי במקום אחר מפירוש רמב"ם יעו"ש. וחידוש דלא הביא מדברי רמב"ם שם וגם לא העיר לתת טעם על מה דמפרש מב' וג' דב"ש אמתים נגד הגמ' והמפרש בנזיר שם. ובפרט דבפ"ב דאהלות מ"ו הוא פלוגתא דרע"ק ורבנן ומה דחקו לפרש דהוא ג"כ פלוגתת כת קודמין ב"ש וב"ה. והנה הוא קורא להמפרש נזיר רש"י. ותימא דלא העיר מרש"י בכורות מהא דהמטמא שכתב דאין עצמות מטמאין באוהל אלא רוב בנין או רוב מנין או רובע הקב ע"כ. והי"ל להעיר ג"כ בסתירת דברי רש"י אהדדי על פי דעתו דבנזיר הוא רש"י

[קנה] ומיהו ראיתי במאירי [שם נ"ב רע"ב] ד"ה רובע מפרש ג"כ דברי ב"ה דמהגויה ר"ל מעיקר הגוף רוב בנין או רוב מני וכתב ולענין פסק אין הלכה כאחד מהם [ר"ל ב"ש וב"ה ושמאי דברייתא] אלא רובע אפי' מעצם אחד מאיזה עצמות שיהיה מטמא ע"ש, וצ"ל טעמו דס"ל סתם משנה דאהלות דלא תני מן הגויה כלישניה דב"ה ע"כ דלא ס"ל כב"ה ולא צריך מעיקר הגוף. וע"כ מרוב בנין או מרוב מנין ר"ל מקצת וסתם הלשין משמע לי' אפי' אחד, ובפרט לפי לשון המשנה דנקט תחלה מרוב בנין שהם עצמות גדולות ומשכחת לה אפי' מאחד, והוא כשמאי דמתני' דעדיות וכיון דסתם משנה כותיה הלכה כן. ולפי זה י"ל גם לרש"י דבבכורות כתב להלכה כסתם משנה. אבל בדברי ב"ה י"ל דמפרש ג"כ כנ"ל, והמפרש דנזיר הגם דלא פירש לשון מן הגויה אעיקר הגוף לדייק מזה לפרש דברי ב"ה בענין אחר מלשון הסתם משנה. מ"מ אפשר לומר מטעם אחר דבהא ס"ל לפרש בדברי ב"ה כן כמ"ש. דאי מרוב בנין ורוב מנין ר"ל מקצת משמע אפי' עצם אחד. וא"כ איך סידרו בברייתא שם דברי שמאי בלשון אפי' אחר דברי ב"ה דמשמע דבא להוסיף גם על דברי ב"ה. והרי אדרבא בא לגרוע דב"ה אימרים כל עצם אחד איזה שיהיה והוא אומר דוקא משדרה וגולגולת. וגם בדברי הרע"ב אפשר לומר דמטעם זה מפרש בדברי ב"ה דבמתני' ג"כ כן דאי ר"ל מקצת ועצם אחד היינו דשמאי דבמשנה שם ולמה הזכירו דבריו לחולק ומוסיף. ומה שסיים שם והלכה כב"ה צ"ל דקאי רק ארישא דמן הגויה במה דפליגי אב"ש וחסר ב' מלות בסוף דבריו וצ"ל נגד ב"ש. אבל עדיין לא ידעתי מה לחצו לפרש לשון המשנה בענין אחר מדברי ב"ה ולהיות סתם משנה דלא כב"ה ושניהם בלשון אחד נאמרו, ומאחר דבדברי ב"ה ההכרח לפרש כמ"ש ה ע"ב שם. היל"ל כן גם באהלות מאחר דאין הכרח לפרש שם בענין אחר. ורק להמאירי הנ"ל דעיקר חידושו דב"ה הוא מ"ש דצריך מן הגויה, שהוא עיקר הגוף שפיר מאחר דבאהלות לא אמר זה שהוא יסוד דברי ב"ה. ע"כ דההוא דלא כב"ה ואין צריך מעיקר הגוף, ולכך ע"כ דכונת הלשון שם בענין