אוצר המלך קצג

הוא מפ'ציצית דבסוף פ' שלח וגם זה לא הובא בילקוט והוא קוראו מדרש ורש"י קוראו ברייתא ולשונו מוכיח כן, ולפי מה שכתבתי מרמב"ם הוא מכלל מכילתא דר"י שהוא בריותא [ועי' ערוך ערך הכילא יעו"ש וסוף ערך מד א' ושם בריש הערך ובערך חבב ע"ש, ואגב אזכיר מה שראיתי בספר פענח רזא [סו"פ בהעלותך] מביא מספרי קטן דין מחודש במצורע מבטן אמו. וטעמו שם לא הבנתי וגם צ"ע ממשנה [נדה מ"ג סוע"ב] ע"ש. ומשמע מדבריו דאינו שם גבי צרעת מרים רק במקומו בפרשת, נגעים. וא"כ צ"ל בספרא והי' לו מספרי זוטא גם על ספר ויקרא וקרי לי' ספרא קטן, אבל לא נמצא מובא בקדמונים המביאים ספרי זוטא, ודע דבגד ברדסין לענין ציצית הנ"ל נזכר גם בספרי [פ' תצא פ' ל"ד] ומובא בילקוט שם [סימן תתקל"ג] בהדי עוד בגדים אחרים שלא נזכר ג"כ שמם ועניינם בערוך. ועיין שם בהג"ה בילקוט שם עמ"ש פרע לימא הוא לגיא דבראשית רבה ע"ש. ולא דק דשם הל' שרשית ונזכר בערוך ערך לגא וכאן שימושית. וראיתי בבעל העיטור חלק ב' הנדפס מחדש בשטר ציצית [שער ב' סוף ה"א] שמביא ספרי הנ"ל ושם איתא פרט לטינא. ונראה דט"ס וצ"ל לטגא והיינו טגיות שמביא ערוך ערך טג הנ"ל והנה נזכר ג"כ בספרי, וקטף שפירש בערוך שם בלשון משנה סגוס נזכר ג"כ בספרי שם בסוף הפרשה. אבל קצת צ"ע דבערוך ערך סגוס פירש בענין אחר מדהתם ע"ש]:

[קלה] ולפי זה שפיר תנא דמכילתא דהכא לשיטתו שם נפקא לי' אשה ממקרא זה. ואמר כאן ברמז לתלמודו בא דמרמז על תלמודו שפירש במקומו על אותו פסוק. אבל בתלמודין [ערכין ז' א' ] אמתניתין דאין ממתינין עד שתלד אר"א אר"י מקרא דגם שניהם ע"ש ולא מקרא דרוצח, וע"כ ס"ל דלא קיי"ל כההוא ברייתא. וי"ל משום דבתו"כ הנ"ל דמייתי אשה מומכה ולא מההוא ע"כ דלא ס"ל הך דרשא. וסתם ספרא ר"י אליבא דרע"ק כמ"ש בסנהדרין [פ"ו ריש ע"א] והלכה כותיה לגבי מכילתא דר"י. ועכ"פ מתו"כ הנ"ל דאין צריך יתור דוקא לרבות מיניה אשה וכמ"ש לעיל. ובלבוש האורה שם על פסוק וגונב איש כתב על דברי הגור אריה הנ"ל דלא דק. והוכיח דשפיר מדכתיב וגונב איש ולא כתיב נפש [הוא שלא בדיוק וכמו שכתבתי לעיל] או אדם ש"מ למעט נפלים הוא דאתי יעו"ש. והוא הביא קושית הגור ארי' מנ"ל לרבות אשה ודחה תירוצו ולא כתב תירוץ אחר להקושיא. ואי ליכא תירוץ אחר הרי ע"כ מכח קושיא זו כהגור ארי'. ובאמת הגור ארי' כתב קושיא זו להוכיח כתירוץ ב' שכתב מקודם איתורא דאיש כנזכר לעיל, ולפ"מ שכתבתי לעיל דלהך תירוץ ע"כ צ"ל דס"ל דנפלים לא צריך למעט הכא דאינן בכלל נפש, אזדא דחיית הלבוש והוכחתו מהא דמכה איש ע"ש, דשם הוה מרבינן נפלים מכל נפש שפיר י"ל דממעטינן להו מאיש מדלא כתיב אדם. ואף שאין בזה קיצור לשון מ"מ היל"ל כן כי היכי דלא נטעה למעט מזה נכלים. משא"כ הכא למ"ש דבלאו הכי אינם בכלל שפיר י"ל איש למעט בהמה. ואין קושיא דלכתוב אדם כיון דאינו קיצור לשון ורק היכי דאיכא למיטעי דייקינן וכיוצא בו בתוס' [ברכות ב' ב'] ד"ה א"ב [קדושין י"ח '] סוף ד"ה כיון [חולין ה' א'] ד"ה עורביים ע"ש. אבל באמת קושית גור אריה הנ"ל לא קשה כלל כנ"ל, ותירוץ ב' הנ"ל אינו נראה כלל וכנ"ל, וע"כ כתירוץ א' דלמעט נפלים ומוכח דהם בכלל נפש וכדפשיטא לי' נמי ללבוש האורה. ובאמת הדבר מפורש במכילתא שם ובפ' משפטים פ"ה] וכי ימצא איש גונב נפש שומע אני אף בן ח' במשמע ת"ל יגנוב איש, מגיד שאינו חייב עד שיגנוב בן קיימא ע"כ. והוא כאותו הלשון ממש שכתב שם בריש פ"ד גבי מכה איש. והנה מפורש כתירוץ א' דהגור ארי' דאיש להוציא בן ח' והיינו נפלים. ותימא מרבותינו מהר"ל פראג והלבוש שלא ראו דברי המכילתא במקומה בזה והובא גם בילקוט [שם סי' שכ"ט]. ומבואר דגם לשון נפש לבד משמע גם בן ח' ואף דלא כתיב כל ודלא כמ"ש

[קלו] ולכאורה יש לעיין בזה מהגמ' [סנהדרין פ"ה ב'] בעי ר"י גנבו ומכרו ישן מהו כו' יש דרך עימור בכך או אין דרך כו' ישן דזגא עלי' כו' דרך עימור כו', ע"ש, ומשמע דמ"ש יש דרך כו' קאי גם הישן דהאיבעיא אי חשיב עימור מה דזגא עלי', וכן פירש"י שם ד"ה גנבו לקמן מפרש לה הבעיא ע"כ, והיינו מ"ש יש דרך כו', ולכאורה בן ח' לא עדיף מישן ולא משכחת לה עימור אלא בדזגא עליו. וא"כ מאי קמיבעיא ליה בישן ונשאר שם בתיקו, תיפוק ליה מדאצטריך קרא למעט בן ח' ע"כ דמשכחת ליה עימור גביה. אך באמת הא ליתא דע"כ אין האיבעיא