אוצר המלך קצא

הגנב סתם כולל הכל, ומאחר דכבר למדנו אשה מוגונב ומסברא ידעינן מזה גם לגונבת אשה וקטן כנ"ל מהגור ארי'. די בזה באסמכתא קלה מלשון הכתוב, ושפיר כתב רש"י שם לימוד אשה מוגונב דגם למסקנא אי לאו דכבר ידעינן אשה מוגונב לא הוה ילפינן משם אשה כלל. משא"כ קרא דרוצח הוא בסו"פ מסעי אפשר לומר דהוא מיותר וכולו להכא הוא דאתי, וגם שם לא כתיב איש ברישא כלל וקאי שם אכל מכה נפש בשגגה האמור לפניו שם. דקאמר בכל מכה ואפי' אשה וכל נפש אפי' אשה וקטן ועל זה אמר מיד אחר זה ואם כו' רוצח הוא. [ומשום לשון זכר לא אמעיטא אשה בעונשין דהשוה הכתוב אשה לאיש כל דלא כתיב איש בהדיא. כמו שכתבו התוס' ב"ק ט"ו ריש ע"א] ד"ה השוה ובכמה דוכתי]

[קלג] ומיהו באמת גם קרא דרוצח הוא לא מייתר ודפ' רוצח הוא נאמר שם בסוף פ' מסעי. ובסנהדרין [ע"ז א'] דרשינן ממות יומת המכה רוצח הוא ברוצח הוא כו' ולפטור המצמצם בניזקין ע"ש, וזהו האחרון שם על באיבה הכהו דמיניה למדו שם [ע"ו סוע"ב] לחייב המצמצם. ועוד יש שם ג' פעמים לפני זה בכלי ברזל ובאבן ובכלי עץ ע"ש. ועי' [שם ט"ו ב'] תני דבי חזקי' אמר קרא מות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו כו' ולא על רציחת שורו והוא ג"כ מקרא אחרון הנ"ל, וקשה מהך ברייתא למאן דדריש אמצמצם כנ"ל. ואולי ט"ס שם וצ"ל אמר קרא רוצח הוא מות יומת והוא לשון הכתוב באחד מג' קראי הקודמים. ומצאתי בילקוט (פ' משפטים סי' ש"מ] סוד"ה השור יסקל. העתיק הא דחזקי' אמר קרא מות יומת הרוצח על רציחתו כו' והוא אחד מג' קראי קמאי הנ"ל כמו שכתבתי. אבל לא כתב כלל רוצח הוא רק סיפיה מות יומת הרוצח ומזה הוא דיליף ולא מלשון רוצח הוא. אבל בספרי [פ' מסעי פיסקא ק"ס] דריש לכולהו ג' קמאי הנ"ל ואם בכלי ברזל כו' השליך עליו עשתנות וגולמים [שאינם כלים] מנין ת"ל רוצח הוא מות יומת הרוצח מ"מ ואם באבן יד כו' גלגל עליו סלעים ועמודים מנין ת"ל רוצח הוא מות יומת הרוצח מ"מ ואם בכלי עץ כו' השליך עליו קורות וכלונסות מנין ת"ל רוצח הוא מות יומת הרוצח מ"מ ע"כ, ומשמע דכל הני מרוצח הוא מרבינן בכל אופן שרוצח. ובפסיקתא וטרתי שם איתא ת"ל רוצח הוא מ"מ, ולא כתב כלל הסיום לשון הכתוב מות יומת הרוצח, ע"ש ב' פעמים ופעם הג' נשמט שם. ובילקוט שם איתא פעם ראשון ת"ל מוח יומת הרוצח מ"מ ופעם ב' כתב ת"ל הרוצח הוא מות יומת מ"מ ולא כתב מלת הרוצח דבסוף ובפעם הג' איתא ח"ל רוצח הוא מות יומת הרוצח מ"מ. ונראה ודאי דבפעם הא' חסר בדפוס המלות רוצח הוא. כי ספר הילקוט מוחזק בטעות הדפוס כידוע וכמ"ש בנקודות הכסף ריש סי' א"ן. ועיקר הדרשות נראה דהוא מרוצח הוא והרי כולהו צריכין למילתייהו ולא מייתרי כלל, וצ"ל דזה ראיה ג"כ למה שכתבתי דאע"ג דלא מייתר מ"מ ילפינן מיני' כפי משמעות פשטיה לרבות נשים. כיון דלא כתיב שם איש למעט וקאי אכל מכה נפש וכנ"ל. ואולי זהו כונת המכילתא שם רוצח הוא לתלמודו בא. ובהגהת איפת צדק הגיה בזה כדרכו ודקאי אלמטה. אבל גם בילקוט שם [ריש סי' שכ"ב] איתא כן ורחוק שיארע שיבוש שוה בשני ספרים שונים אם לא שיאמר שגם לפני בעל הילקוט היה הגירסא מוטעת שבדפוס ולא הרגיש להגיהה. אבל אם הוא כן אם לפני בעל הילקוט נתקבל גירסא זו לרצון ולא חש להגיה חלילה לנו להרהר עוד בדבר ולהגיה הספר מסברא. ובזית רענן שעל הילקוט שם כתב פירוש ללמוד דאפי' אשה שהרגה חברתה ע"כ, והוא יתור לשון ללא צורך. וכפי מה שכתבתי אפשר לומר דר"ל דעיקר הכתוב לתלמודו בא להני דרשות שנשנו במקומם בספרי רק דממילא שמעינן גם זה מיניה. וא' זה דלא תימא דעיקרו לכך בא דא"כ למה נכפל שם לשון זה כמה פעמים. וא"כ מוכח גם מהמכילתא כמו שכתבתי דלא צריך יתור לשון לזה. ובתו"כ הנזכר לעיל לא מייתי כלל דרשא דרוצח הוא. משמע דס"ל דלא צריך קרא לזה כלל ובמ"ש בהגור ארי' לרש"י. ומיהו ראיתי בילקוט שם (סוף פ' אמור] שהעתיק לשון התו"כ יש שם הוספת לשון אחר תיבות ובין קטן אין לי אלא כו' ת"ל רוצח [צ"ל הוא] מות יומת מ"מ ע"כ. הנה הביא גם שם הך דרשא מקרא דרוצח הוא. אבל איני יודע אם זה נוסחא אחרת מתו"כ שהיה לפניו. דהקרוב בעיני שבעל הילקוט הוסיף זה בעצמו מלשון התו"כ מתוך המכילתא. ודרכו כן כמה פעמים וכמו שכתבתי לעיל ג"כ על מלות ובני ח' שהוסיף שם. ואף דיש שינוי לשון כאן מלשון המכילתא לפנינו ובילקוט משפטים הנ"ל, אפשר דהי' לפניו